א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן׃ ג וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃ ד וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ׃ ה וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת ׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃ ו וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנ֖וֹת אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃ ז וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְדוָ֖ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃
העלייה החמישית בפרשת קדושים פותחת בנושא מזעזע ועמוק כאחד – הקרבת ילדים למולך, פולחן אלילי שהיה נפוץ בקרב עמי כנען, ושיאו בהקרבת בנים ובנות לשם עבודת אל נכר. התורה אינה רק אוסרת זאת; היא רואה בכך פגיעה כפולה – "לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" – מעשה זה מטמא את קדושת המקדש כולו, ומחלל את שמו של הקב"ה.
התורה מדגישה שהאחריות מוטלת גם על הציבור: "וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ…" – כלומר, אם החברה תשתוק, תתעלם ולא תתערב – גם היא נושאת באשמה. זהו עיקרון מוסרי חריף: גם עמידה מן הצד מול עוול היא פשע.
אחר כך מפנה התורה את תשומת הלב לסכנה נוספת – פנייה אל כוחות על-טבעיים אסורים: אובות וידעונים. מדובר באמצעים מיסטיים (כמו העלאת רוח המת או ניחוש עתידות) שהיו נפוצים בתרבויות הפגאניות. התורה אוסרת את הפנייה אליהם באותה נשימה שבה היא אוסרת על זנות רוחנית – "לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶם". מדובר בזנות רעיונית – בהחלפת הקשר הישיר עם ה’ בתיווך של כוחות עלומים.
💡 פירוש הרמב"ן:
הרמב"ן מסביר שההבדל בין התורה לבין תרבויות העולם אינו רק במה עושים אלא באיך חושבים. התורה קוראת לאדם להיות קדוש דווקא בתוך חייו הטבעיים – לא לברוח אל אשליות של שליטה על העתיד דרך קסמים או פולחנים נוראים, אלא לבנות חברה מוסרית, אמונית ושקופה.
🔥 הקריאה לאומץ מוסרי:
יש כאן קריאה עזה לאומץ מוסרי – להתייצב מול עוולות, לא לעצום עיניים. כשחברה נלחמת ברע, היא שומרת על קיומה הפנימי. וכשאדם שומר על קדושתו – גם בתוך המורכבות של העולם – הוא נוגע באמת האלוקית.
