למה התשובה על שם ה’ מגיעה בצורה “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” (שמות ג:יד) – איך שם יכול להיות גם מסר, גם הבטחה, וגם חידה שמלווה עם שלם?
משה שואל: “מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם” (שמות ג:יג), והקב"ה עונה לו בשם שנשמע כמו משפט חי:
“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.” (שמות ג:יד)
איך שם יכול להיות גם מסר, גם הבטחה, וגם חידה?
- מסר – השם הוא “נוכחות”, לא “תווית”
שים לב שלפני השם הזה, הקב"ה כבר אומר למשה: “כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ” (שמות ג:יב).
כלומר, התשובה לשאלת השם לא באה כמושג מופשט, אלא כהודעה: אני איתך. לא “מה אני”, אלא “איך תפגוש אותי”.
רעיון: זה שם שמכריח אותך לצאת מהמילון אל החיים. “אֶהְיֶה” הוא כמעט “אני נוכח, אני מתלווה, אני איתכם בתוך הסיפור”.
- הבטחה – “אני איתם בתוך הצרה”
רש"י על הפסוק כותב במפורש (כאן ציטוט מדויק):
“אהיה עמם בצרה זאת אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות” (רש"י לשמות ג:יד).
ובמדרש מופיע גם הדיאלוג החריף שבו משה מבקש לא להכביד על העם בצרות העתיד, בלשון: “דיה לצרה בשעתה” (שמות רבה ג:ו).
כלומר – השם הזה הוא הבטחה כפולה:
- לא הבטחה של “לא תהיה אש”
- אלא הבטחה של “אני בתוך האש איתכם”
- חידה – כי השם לא “נועל” את ה’, אלא משאיר אותו אינסופי
באותו מדרש מופיע עיקרון מפליא: “לפי מעשי אני נקרא” (שמות רבה ג:ו).
ובאותו הקשר מובא גם: “אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא” (שמות רבה ג:ו).
זה עומק החידה: השם לא בא להכניס את הקב"ה לתוך הגדרה אחת, אלא לומר – אתם תכירו אותי דרך הופעותיי במציאות, “לפי מעשי”.
ולכן “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” נשמע כמו משפט פתוח: אני אהיה איתכם כפי שאהיה – בכל שלב, בכל מצב, בכל דור.
רעיון לסיום:
במצרים העם נהפך למספרים, ללבנים, לסטטיסטיקה. ואז בא ה”שם” הזה ואומר: אתם לא מספר – אתם קשר. לא “מה יהיה”, אלא “מי יהיה איתך”. זה שם שהולך עם עם שלם עד סוף ההיסטוריה.
