הנה לך סיכום של ההגדה של פסח בשפה פשוטה, חיה וסיפורית – כזה שאפשר להקריא לילדים, לאורחים, ולכל מי שרוצה להתחבר לסיפור בלב פתוח:
ההגדה של פסח – הסיפור הגדול של העם הקטן
הקדמה:
הלילה הזה הוא ליל הסדר – שבו אנחנו לא סתם קוראים ספר, אלא חיים את הסיפור של יציאת מצרים.
זה סיפור על עם קטן, שהיה עבד במצרים, ויצא לחירות – בזכות ה' ובזכות האמונה.
ולא רק הם – אנחנו. כי כל יהודי בכל דור ודור – חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
1. "הא לחמא עניא" – זה לחם העוני
אנחנו מתחילים עם המצה – לחם פשוט, עני, בלי שמרים, בלי גאווה.
ואומרים: כל מי שרעב – יבוא ויאכל.
כי חירות אמיתית היא שאתה רואה גם את האחר.
2. ארבע הקושיות – מה נשתנה?
הילדים שואלים:
למה הלילה הזה שונה? למה מטבילים? למה אוכלים מצה?
וזה הסימן שהתחלנו את הסיפור – כי יהדות מתחילה בשאלות.
3. "עבדים היינו"
אנחנו מספרים שהיינו עבדים לפרעה. בלי חופש, בלי זהות, בלי קול.
אבל הקב"ה – לא שכח אותנו.
הוא שלח את משה, והתחיל מהפכה.
4. "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"
אנחנו לא נולדנו עם תורה ביד.
גם אברהם גדל בבית של פסלים.
אבל הוא חיפש את האמת – וככה התחיל עם ישראל.
5. עשר המכות
כדי להוציא את פרעה מהקשיות שלו, הקב"ה מביא עשר מכות.
מהדם ועד מכת בכורות – כל מכה שוברת עוד קליפה.
עד שפרעה נשבר – ומשחרר את העם.
6. "דיינו" – תודה על כל שלב
עוצרים. שרים. צוחקים.
על כל דבר שה' עשה – אפילו הקטן ביותר – אנחנו אומרים: דַּיֵּינוּ!
כי חירות אמיתית – מתחילה בהכרת תודה.
7. "והיא שעמדה"
לא משנה כמה קמו עלינו – תמיד היה משהו ששמר עלינו.
הבטחה. אמונה. שכינה.
והיא – עומדת גם היום.
8. שירים ושמחה
שרים הלל, שירי הודיה.
מסיימים ב"אחד מי יודע" – סולם של קדושה.
וב"חד גדיא" – משל על עם ישראל הקטן שניצח את כל האימפריות, כי יש לו אבא גדול בשמיים.
9. אפיקומן וברכות
בסוף אוכלים את האפיקומן – זכר לקרבן הפסח.
שותים את הכוס הרביעית.
מברכים. שרים. פותחים את הדלת לאליהו הנביא.
ולמה כל זה?
כי אנחנו לא רק מספרים סיפור של פעם.
אנחנו מספרים סיפור של תקווה. של גאולה. של אמונה.
והלילה הזה?
הוא תזכורת – שמה שלא עובר עליך – אתה יכול לצאת מהמצרים שלך.
