📜 הפסוקים (ויקרא כ"ה, ל"ה–ל"ז):
"וְכִֽי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ…
אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ…
אֶת־כַּסְפְּךָ לֹא־תִתֵּן לוֹ בְנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא־תִתֵּן אָכְלֶךָ"
✨ המשמעות הרוחנית:
1. כסף הוא כלי – לא נשק
אדם שמלווה לחברו בריבית, במיוחד כשהוא בקושי כלכלי – משתמש בכסף כמכשיר של שליטה. התורה באה ללמד: העזרה הכלכלית צריכה להיות ביטוי לחסד, לא לאינטרס.
לא מקרה שהתורה כותבת "ויראת מאלוקיך" דווקא כאן – ריבית היא חטא שקל להסוות אותו כ"עסקה לגיטימית", אבל היא פוגעת בשורש האמון החברתי.
2. מהות הקיום: ערבות הדדית
איסור ריבית נובע מתפיסה עמוקה – שאנחנו אחים: "וכי ימוך אחיך" – הוא לא לקוח, הוא אח.
בתוך משפחה – לא גובים ריבית.
העולם הרוחני של התורה מבוסס על ערבות, ולכן הממון חייב להיות שקוף לערכים מוסריים.
3. האדם – לא הכסף – הוא במרכז
בכלכלה מודרנית, הכסף הופך לעיתים לישות עצמאית שמייצרת עוד כסף. התורה באה לומר: לא!
רק עבודה, יצירה, חסד – הם ראויים לגמול. כסף שמייצר עוד כסף על חשבון מצוקה של אדם אחר – הוא סטייה מהציר הרוחני של החברה.
4. מבחן האמונה – דווקא בכסף
"אל תִּקַּח ממנו נשך ותרבית… ויראת מאלוקיך" – מדוע? כי ריבית היא מבחן האמונה האמיתי.
דווקא במקום שבו יש פיתוי להרוויח בקלות – התורה דורשת לוותר למען מישהו אחר.
זה לא רק אתגר כלכלי – זה אתגר אמוני.
💎 חידוש חסידי:
ריבית היא לא רק פיננסית – היא מצב שבו אתה "נושך" את הזולת כדי להתקדם. התורה מבקשת: אל תעלה על חשבון חולשתו של האחר – לא ברגש, לא בכבוד, ולא בכסף.
לראות את הזולת
איסור ריבית בפרשת בהר הוא שיעור עמוק במוסר אנושי, בערכים רוחניים, ובאמונה.
הוא מבקש מאיתנו לבנות חברה שבה הכסף משרת את האדם – ולא להיפך.
והוא מחייב אותנו לראות את הזולת כשותף – לא כלקוח.