״הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם״ מה זה אלקי הנכר? ולמה בתוככם?

ממש רואים פה איך התורה מדברת גם על מה שיש ביד, וגם על מה שיש בלב.

הפסוק במדויק:

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶל־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ
הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם
וְהִטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃
(בראשית לה, ב)

1. מה זה "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר"?

בפשט הפשוט – עבודה זרה ממש, פסילים וציורים של אלילים:

רש"י

רש"י מסביר:

"הנכר – שיש בידכם משלל של שכם"

כלומר:

• אחרי הסיפור בשכם, הבנים הביאו שלל –
  ובתוך השלל היו גם פסילים, חפצי פולחן, ותכשיטים של ע"ז.

יעקב אומר: לפני שעולים לבית־אל, למקום התגלות אלוקית –
תנקו את המחנה מכל מה שקשור לעבודה זרה.

רשב"ם / ספורנו / אור החיים

• רשב"ם: "אלהי הנכר – שלקחו בעיר."
• ספורנו: גם אם הגויים כבר ביטלו אותם והם מותרין בהנאה –
  "מכל מקום הסירו אותם מקרבכם… כדי שתרחק מלבכם כל מחשבת עבודה זרה."
• אור החיים: יעקב חושש שאנשים לקחו איתם מן האלילים של העמים, והם עכשיו ברשותם, ולכן מצווה להרחיקם.

אז בפשט:

אֱלֹהֵי הַנֵּכָר = האלילים / פסילי הגויים שנמצאים במחנה, בעיקר משלל שכם.

2. אז למה "אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" – ולא "אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם"?

כאן מתחיל העומק.

אחרי הפסוק הזה, כתוב:

"וַיִּתְּנוּ אֶל־יַעֲקֹב אֵת כׇּל־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם
וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם…" (לה, ד)

שמת לב?
יעקב אומר "בְּתֹכְכֶם", והפסוק מתאר מה שהם נותנים לו – "אֲשֶׁר בְּיָדָם".

על זה שואל הכלי יקר (וגם מפרשים נוספים):

היה לו לומר "אשר בידכם", כמו שנאמר אחר כך "אשר בידם".
אלא… "לפי שכל מעשה קדמה לו המחשבה… צוה להם לטהר תחילה חטא ההרהור ואמר:
הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ממש" – כלומר בלב.

הרעיון:

• כל מעשה מתחיל במחשבה.
• לפני שמוציאים מהיד את האלילים – צריך להוציא מהלב את המשיכה אליהם.

במילים שלנו:

"אשר בְּתֹכְכֶם" – לא רק בתוך המחנה, אלא גם בתוך הלב שלכם.

וזה מתחבר יפה לפסוק בתהילים:

"לֹא־יִהְיֶ֣ה בְךָ אֵ֣ל זָ֑ר
וְלֹ֥א תִּשְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃"
(תהלים פא, י)

וחז"ל דורשים שם:

"לא יהיה בך אל זר – איזהו אל זר שיש בגופו של אדם?
הוי אומר – זה יצר הרע." (שבת קה ע"ב)

בדיוק אותו רעיון:

• יש "אל זר" ביד – פסל, סמל, חפץ.
• ויש "אל זר" בך – נטייה פנימית, יצר, מחשבה, תלות.

3. שתי שכבות: בחוץ ובפנים

אז אם נסכם:

א. בפשט

• אֱלֹהֵי הַנֵּכָר – אלילים ממש, משלל שכם וכו'.
• אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם – בתוך המחנה, בתוך הבית, בתוך הרכוש שלכם (כמו תרגום אונקלוס: "בֵינֵיכוֹן").

ב. בדרש / בעומק

• "בְּתֹכְכֶם" – גם בתוך הלב, בתוך התודעה.
• יעקב אומר:
  לפני שעולים לבית־אל, למפגש עם אלוקים,
  • תסלקו את החפצים שמייצגים אלוהות זרה,
  • ותנסו גם לנקות מתוככם כל משיכה, הרהור, הערצה למשהו אחר במקום ה’.

כמו שכותב צרור המור:

"רמז 'אלהי הנכר אשר בתוככם' כאומרו 'לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר' –
לא רק פסלים, אלא משהו זר שקנית לעצמך בפנים."

אפשר לומר:

יש עבודה של לזרוק לפח –
ויש עבודה של לזרוק מהלב.

יעקב דורש את שתיהן.