אני בסיום מסכת – מי זה רַב פָּפָּא וְמִיָּפַּפָּא?

הלכתי לסיום מסכת.
כולם מסביב שמחים, מתרגשים, מחייכים.
פתאום מגיע רגע שיא – החתימה.
הלומד סוגר את המסכת, מתכונן לאמירת ה"הדרן"…
ואז הקהל פוצח ביחד במנגינה עתיקה:

רַב פָּפָּא, רַב הוּנָא בְּרֵיה דְרַב יְהוֹשֻׁעַ, רַב פָּפָּא, רַב סוּרָמָא… רַב נַחוּמָאי, רַב אַחַאי, רַב בָּסְרָא דְרַב נַחוּמָאי…

שמות על שמות, בקצב אחיד, חלק מהקהל סוגר עיניים מהתרגשות.

ואני עומד שם בצד ושואל את עצמי:

"מי זה רב פפא הזה? ולמה כולם שרים לו? ומה זה השמות האלו – מִיָּפַּפָּא? זו תפילה? זה שיר? או משהו סודי שאנחנו לא יודעים?"

🧩 אז מה זה באמת?

כדי להבין, צריך ללכת רגע אחורה, אל הלב של סיום מסכת.
כאשר אדם מסיים מסכת גמרא – בין אם זו מסכת קטנה כמו תענית או נדרים, ובין אם זו ענקית כמו בבא קמא או שבת – הוא לא רק מסיים לימוד. הוא סוגר מעגל של קדושה.

ובמעגל הזה – יש טקס עתיק, שמתחיל במילים:

"הדרן עלך מסכת… והדרך עלן. לא נתנשי מינך, ולא תתנשי מינן…"
(נחזור עליך מסכת, ואת תחזרי עלינו. לא נשכח אותך, ואת לא תשכחי אותנו – לא בעולם הזה ולא בעולם הבא).

מה זה "הדרן"?

הביטוי "הדרן עלך" הוא לשון ארמית שמשמעותו:
"נחזור עליך" – כלומר, אנחנו נחזור ללמוד אותך שוב.

כאשר מסיימים מסכת בגמרא, לא נפרדים ממנה כאילו סיימנו פרק בחיים, אלא אומרים לה:

"אני לא נוטש אותך. אני אחזור אלייך. את חלק ממני."

הדברים נראים פשוטים, אבל הם עמוקים כמו ים – זו לא רק הצהרה טכנית. זו ברית בין הלומד לבין התורה.

יש כאן גם סוד:

רבותינו מלמדים, שהלימוד בתורה לא רק משפיע עלינו – הוא יוצר קשר רוחני חי עם התורה עצמה, כאילו יש לה נשמה, והיא מתרפקת על הלומדים בה.

לכן אומרים גם שלוש פעמים את שמות בניו של ר’ פפא – רשימה של שמות חכמים – כסגולה, כדי שלא תשתכח תורה מפי הלומדים (גם אם שמותיהם נראים סתומים לגמרי, זה סגולה עמוקה!).

אז כשאומרים הדרן, בעצם אומרים:

• "תודה."
• "אני לא נפרד ממך."
• "אני ממשיך. אני חי איתך."

זה רגע של חיבור עמוק בין האדם לתורה. כמו חופה של אהבה בין הנשמה למילים האלוקיות.

אבל מיד אחרי ההדרן – מגיע הקטע הסודי, המיוחד, זה שגורם לכולם להישמע פתאום כמו מקהלה של ישיבה בבבל:

רשימת השמות של עשרת בניו של ר’ פפא.

🧠 אז מי זה ר’ פפא?

ר’ פפא חי בבבל במאה ה־4 לספירה, מהאמוראים המאוחרים – תלמידו של רבא, ועמיתו הקרוב של רב הונא בריה דרב יהושע.
אבל הוא לא רק היה חכם עצום – הוא גם היה איש חסד, עשיר מופלג, נדיב לב במיוחד.

היו לו עסקי בירה מצליחים (באמת!) – והוא השתמש בכסף לא כדי לבנות לעצמו ארמון, אלא כדי לתמוך בלומדי תורה, לפרנס תלמידים, ולחזק את בית המדרש.

לא פלא שהגמרא מרבה להזכיר אותו – תמיד עם מתינות, עם הבנה, בלי מריבות סוערות. הוא היה כמו עמוד שדרה של עולם התורה: רגוע, מחושב, מאיר פנים, ותלמיד חכם עצום.

👨‍👦 ומה הסיפור עם "עשרת בניו"?

לקראת סיום כל מסכת, נהגו חכמים לומר:

"רַב פָּפָּא, רַב הוּנָא בְּרֵיה דְרַב יְהוֹשֻׁעַ, רַב סוּרָמָא, רַב נַחוּמָאי…"
(וכן הלאה – עשרה שמות).

למה?

יש כמה הסברים:

1. סגולה לזיכרון התורה.
   רבותינו אמרו: "מי שאומר את השמות הללו – תורתו לא תשתכח."
   כלומר, זו סגולה להחזיק את מה שלמדת, שהלימוד ייכנס ויישאר בלב.
2. חיבור לדורות של חכמים.
   כשאתה מסיים מסכת – אתה לא לבד. אתה מצטרף לשושלת שלמה של תלמידי חכמים – ובעצם אומר: "גם אני עכשיו – בן של ר’ פפא."
3. הודיה לרב פפא.
   כי בזכות תמיכתו בתורה – אתה בכלל יכול ללמוד. ואתה מוקיר לו תודה, כל פעם מחדש.

🍲 רגע, יש גם סיפור?

בטח! והסיפור הזה שופך אור על מידותיו של ר’ פפא:

📖 הפועל הרעב – מסכת בבא מציעא קי"ג:

פעם ר’ פפא שכר פועלים לעבודה. במהלך היום, ראה שהם רעבים – וריחם עליהם. קנה להם יין ובשר מכספו האישי, מתוך חסד.

אחרי שסיימו – שילם להם את שכרם המלא.
והם? דרשו תשלום נוסף על מה שאכלו.

ר’ פפא נדהם. "אבל זה היה רחמים! לא חלק מהחוזה!"
הם לא השתכנעו – ולקחו אותו לבית דין.

מה פסקו הדיינים?

אם לא הבהרת מראש שזה חסד – זה נתפס כחלק מהשכר.

ומה עשה ר’ פפא?

לא נעלב. לא כעס. למד הלכה – ולימד אותה לאחרים.
מאז, כשהיה נותן אוכל לפועלים, היה אומר בפה מלא:
"זה מתנה מתוך רחמים – לא חלק מהשכר."

❤️ המסר הגדול של ר’ פפא:

• תלמד תורה – אבל תלמד אותה גם במוסר, באחריות, באכפתיות.
• תדע – שהלימוד שלך קשור לדורות.
• תזכור – שגם אם סיימת מסכת, לא סיימת קשר. אתה רק מעמיק אותו.

✨ ובפעם הבאה שתשמע:

רַב פָּפָּא, רַב הוּנָא… רַב סוּרָמָא…

תדע – זה לא סתם טקס. זו לא רק מסורת.
זו הצהרת נאמנות לתורה. זו נשמת הסיום. זו הבטחה של לומד:

"לא אשכח אותך, מסכת שלי.
אני עוד אחזור."

רוצה גם אתה להצטרף לשושלת?
לא צריך לסיים מסכת שלמה.
גם אם תלמד דף, משנה, אפילו שורה –
רב פפא כבר יזכור אותך.