לשורש ברא יש מקומות בודדים בסיפור בראשית – מה ההבדל העמוק בין ברא לעשה ויצר לאורך הסיפור?

בבראשית א–ב שלושת השורשים ברא, עשה, יצר אינם מילים נרדפות, אלא מסמנים שלושה רבדים של יצירה: חידוש מהותי, מימוש וסידור, ועיצוב מגופי חומר.

איפה נכתב כל אחד

• ברא – נפתח בו ומודגש בנקודות־סף: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א); "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א, כא); "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם…" (בראשית א, כז); "אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג).
• עשה – פעולת המימוש בכל השלבים: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ" (בראשית א, ז), "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת" (בראשית א, טז), "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־חַיַּת הָאָרֶץ" (בראשית א, כה), "מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ב, ב), "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית א, לא).
• יצר – לשון עיצוב מגוף חומר, באופן אינטימי: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ז), "וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ב, יט). נוסף לכך, יצירת האשה מתוארת בלשון "בנייה": "וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע…" (בראשית ב, כב).

מה ההבדל העמוק ביניהם

1. ברא – חידוש מהותי.
   ברא מציין פתיחת מציאות או הסגת גבול קיומי חדש. שימו לב שבפרק שלנו הוא שמור לנקודות־שיא: כלל המציאות, הופעת "נפש חיה" במים והעוף, והאדם. רעיון: "בריאה" כאן אינה רק עשייה נוספת, אלא קפיצה קטגורית שמעמידה מדרגה חדשה במציאות. סימן תומך הוא שהמקרא משתמש בשורש ברא עם ה' כשׂוּבֵּק בלעדי.
2. עשה – מימוש, סידור והקצאת תפקיד.
   עשה מתאר את פריסת התכנית לתוך פרטים: הבדלות, תליית מאורות, קביעת תחומים, קריאת שמות. סוף הסיפור חותם כך: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא). רעיון: זהו יישום הסכמה אל תוך מערכת עובדת.
3. יצר – עיצוב מגוף חומר, בתבנית מוגדרת.
   בפרק ב האדם והחיות נוצרים בלשון יצר, והדגשה ברורה של החומר: "עָפָר מִן־הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ז), "מִן־הָאֲדָמָה" (בראשית ב, יט). רעיון: זהו דימוי של יוצר וקדר, המעצב חומר נתון לצורה חיה, עם קרבה ונשיפה לתוך היצירה.

איך השילוב ביניהם בונה תכלית

• ברא פותח מדרגה.
• עשה מממש ומסדר אותה לעולם מתפקד.
• יצר מעניק צורה קונקרטית לחיים בתוך אותה מדרגה.
  ואז החותמת מחברת הכל אל האדם: "אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) – רעיון: מה שנברא על ידו, נמסר לאדם להמשיך ולעשות בו, כלומר ליישם, לטפח ולכוון בתוך הגבולות שנקבעו.

תמצית
ברא – חידוש מהותי של מדרגה.
עשה – מימוש וסידור של המדרגה במציאות.
יצר – עיצוב מגופי חומר אל צורה חיה.
הסיפור נע בין שלוש הלשונות כדי ללמד שהעולם אינו רק ישות קיימת, אלא פרויקט שמתחיל בבריאה, נמשך בעשייה, ונעשה אינטימי ופרטני ביצירה־ביד.