"הכי אחי אתה" – אהבת קרובים או ניצול רגשי?

לבן רץ לקראת יעקב, מחבק, מנשק, מביא אותו לביתו. אומר לו ״עצמי ובשרי אתה״ נותן לו להיות אצלו חודש ימים ואז מציע לו שכר לעבודתו. ״הכי אחי אתה ועבדתני חינם״ נשמע שיעקב רצה לעבוד בחינם. יש לנו הרבה ביקורת על לבן אבל אפשר לומר שהוא התחיל טוב לא?

אתה קולט מצוין את המתח בפרשה – מצד אחד לבן נראה דמות חמה ומקבלת, ומצד שני אנחנו רגילים לראות בו רמאי על מלא. בוא נעשה סדר.

קודם כל – מה באמת כתוב בפסוקים?

התורה מתארת כך:

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ…" (בראשית כט, יג)

אחר כך:

"וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים." (שם, יד)

ואז:

"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב: הֲכִי־אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם? הַגִּידָה לִּי, מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ." (שם, טו)

בפשט –
זה באמת נשמע סיפור יפה: ריצה, חיבוק, נשיקה, אירוח בבית, חודש ימים, ואז בעל הבית אומר:
"לא נעים לי שתעבוד חינם, אתה אחי – תגיד מה השכר שלך".

לגמרי אפשר להבין למה אתה אומר:
רגע, אולי באמת לבן בהתחלה בסדר גמור?

אז יעקב באמת רצה לעבוד בחינם?

חז"ל והמפרשים מתייחסים לזה ישירות.

רבינו בחיי כותב על "וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם":

"יֹאמַר הַכָּתוּב – בְּוַדַּאי אָחִי אַתָּה, וְעַד עַתָּה עֲבַדְתַּנִי חִנָּם חֹדֶשׁ יָמִים… וְאִם חָפֵץ אַתָּה לְהִתְעַכֵּב עוֹד – מִכָּאן וָאֵילָךְ הַגֵּדָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ."

כלומר –
יעקב כבר עבד חינם חודש ימים.
הוא בא בידיים ריקות, מתבייש להתפרנס סתם כך, ורועה את צאן לבן בלי לדבר על כסף.

הרמב"ן מוסיף ציור נהדר:

מרגע שיעקב השקה את צאן לבן בבאר – "לֹא יָצָא הַצֹּאן מִיָּדוֹ", מתוך רחמים על רחל, "באהבתו אותה" היה הוא רועה את הצאן.

יעקב פועל מתוך חסד עדין:

• לא רוצה להיות "נופל על אחרים".
• אוהב את רחל – אז הוא פשוט נכנס לעבודה בלי חשבונות.
• לא מתמקח, לא מציב תנאים.

במובן הזה – אתה צודק לגמרי:
יעקב כן היה מוכן, לפחות תקופה, לעבוד בלי לדבר על שכר.

אדם ישר, שמרגיש:
אני אצל קרוב משפחה, אוכל משלו – מינימום שאעבוד.

אז אולי גם לבן באמת בסדר בהתחלה?

כאן מגיעה שכבת חז"ל – ושם מקבלים תמונה הרבה יותר צינית.

1. הריצה, החיבוק והנשיקה

רש"י על הפסוק:

"וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ – כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים.
וַיְחַבֶּק לוֹ – כשראה שאין עמו כלום, אמר: שמא זהובים הביא, והנם בחיקו.
וַיְנַשֶּׁק לוֹ – אמר: שמא מרגליות הביא, והם בפיו."

כלומר –
אותה סצנה שנראית כמו התרגשות של דוד חם ומתרגש –
חז"ל קוראים אותה כבדיקת כיסים משוכללת.

2. "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתָּה"

רש"י שם:

"אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי – מֵעַתָּה אֵין לִי לֶאֱסָפְךָ הַבַּיְתָה, הוֹאִיל וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם; אֶלָּא מִפְּנֵי קֻרְבָה אֲטַפֵּל בְּךָ חֹדֶשׁ יָמִים… וְאַף זוֹ לֹא בְּחִנָּם, שֶׁהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ."

מה שאצלך נשמע כמו:
"איזה יופי, הוא אומר לו – אתה ממש חלק ממני"

אצל רש"י הופך ל:
'תשמע, אם לא היית קרוב, לא הייתי מכניס אותך בכלל.
גם ככה – חודש. וגם זה – לא באמת בחינם, אתה תעבוד.'

3. "הֲכִי אָחִי אַתָּה וְעַבַדְתַּנִי חִנָּם"

רש"י:

"הֲכִי אָחִי אַתָּה – לָשׁוֹן תֵּמָה: וְכִי בִשְׁבִיל שֶׁאַחִי אַתָּה תַּעֲבְדֵנִי חִנָּם?"

הרמב"ן מדגיש שלבן מדבר בערמה:

• קודם הוא מצטייר כמי ש"חומל עליו כאשר יחמול האדם על עצמו ועל בשרו".
• אחר כך, כשהוא רואה שיעקב מתעכב ומתפרנס ממנו, הוא עוטף את זה בניסוח "מוסרי":
  איך תעבוד בחינם, אחי…
• אבל בעצם – הוא יודע שיעקב איש ישר, "איש מוסר", שלא מוכן להתפרנס סתם.
  ולכן הוא דוחף אותו לבחור משכורת שתהיה טובה ללבן – שבע שנים עבודה על רחל.

כלומר:
זו לא נדיבות טהורה, אלא עסק חכם שמנצל את היושר של יעקב.

אז מה התמונה המורכבת?

ננסה לענות במשפטים פשוטים:

1. מצד יעקב – כן, הוא היה מוכן לעבוד בחינם

• חודש ימים הוא עובד בלי לדבר על כסף.
• הוא מתבייש לבקש, לא רוצה להיות נטל.
• יש לו לב טוב, והוא נופל בול ליד לבן – שיודע לזה "להיכנס מתחת לעור".

2. מצד לבן – הוא לא "התחיל טוב" ואז התקלקל; הוא התחיל עטוף יפה

חז"ל מראים:

• כבר מהריצה הראשונה הוא חושב על ממון.
• ה"אך עצמי ובשרי" – מוגבל לחודש, ובתנאי שיעבוד.
• ההצעה לשכר – נשמעת מוסרית, אבל נועדה לזכך לעצמו שבע שנות עבודה בזול.

זה לא "צדיק שנהיה רשע", אלא רשע שיודע לדבר בשפה של חסד ומשפחה.

3. האם בכל זאת יש בו משהו טוב?

כאן אפשר לומר כך כרעיון:

• התורה לא עושה ממנו שֵד – הוא באמת נותן בית, אוכל, עבודה, שידוך.
• אבל הכל עטוף באינטרס – ממון, שליטה, ניצול.
• זה "טוב" מסוג מאוד מסוים:
  טוב כל עוד זה משתלם. ברגע שהאינטרס שלו נפגע – הוא רודף אחרי יעקב עד הר הגלעד.

אפשר לומר שהוא לא "התחיל טוב" אלא "התחיל יפה".
החזות יפה – הלב לא.

ומה זה מלמד אותנו?

1. שגם רוע אמיתי לא מגיע בצעקה של רוע.
   הוא מגיע בריצה, בחיבוק, בנשיקה, במילים כמו "אחי", "עצמי ובשרי".
2. שצדיקים כמו יעקב עלולים להישאב בדיוק לשם –
   כי הם אנשי חסד, לא נעים להם, מוכנים לעבוד חינם,
   והם לא תמיד חושדים עד הסוף.
3. ושמצד שני – אנחנו לא רוצים לאבד את המידה של יעקב.
   הפתרון הוא לא להיות פחות טובים, אלא לשלב טוב לב עם עיניים פקוחות:
   • לתת, לעבוד, לעזור.
   • אבל גם לשים לב: האם הצד השני מחזיר אחריות? או שרק לוקח עוד ועוד?

אז כן – אתה מרגיש נכון:
הסיפור כתוב כך שמי שקורא אותו בלי רש"י יכול באמת לחשוב שלבן התחיל יפה.
וחז"ל באים ללמד אותנו בדיוק את העומק הזה:
לא כל "חיבוק" ו"עצמי ובשרי" הוא אהבה – לפעמים זו עטיפה למניפולציה.