הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ – תוכל להסביר לרב וגם לילד בן 10?

"הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃" תוכל להסביר את הפסוק פעם אחת לילד בן 10 ופעם אחת לרב מבוגר?

הפסוק שאתה מביא הוא מבראשית ד, ז:

"הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ."
(בראשית ד, ז – נבדק ואומת מול נוסח המסורה)

כעת נבאר את הפסוק פעמיים – פעם אחת לילד בן 10 ופעם אחת לרב מבוגר.

הסבר לילד בן 10:

אחרי שקין כעס מאוד כי ה' לא קיבל את הקורבן שלו, ה' דיבר אליו ואמר לו:
אם תשתדל לעשות טוב – הכול יסתדר ויתקבל ממך.
אבל אם לא תנסה להשתפר ולעשות טוב – החטא מחכה לך כמו חיה שיושבת ליד הדלת ומוכנה לקפוץ.
החטא ממש רוצה שתעשה אותו, אבל אתה חזק! אתה יכול לשלוט עליו ולא לתת לו לנצח אותך.

כלומר, אפילו כשקשה לך, אתה תמיד יכול לבחור לעשות את הדבר הנכון.

הסבר לרב מבוגר (כולל עומק ופירוש קלאסי וחסידי):

רש"י מבאר שהביטוי "אם תיטיב" משמעו שתהיה נשיאה וקבלה, ואילו "לפתח חטאת רובץ" – החטא ממתין לאדם; עם זאת "ואתה תמשול בו" – ביד האדם לבחור ולהתגבר.
הרמב"ן מדגיש שהחטא מתואר כמשהו "רובץ" המוכן להכשיל, אך הבחירה חופשית נתונה לאדם עצמו.
בחסידות, ובעיקר בדברי ספר התניא (פרק י"ב), רואים כאן יסוד ל"שליטת המוח על הלב" – גם אם התשוקות הרעות קיימות, ביכולת האדם למשול בהן ולכוון את מעשיו.

זוהי שיחת עידוד אל קין – ואף אל כל אדם. אין הכישלון גזר דין, אלא קריאה לתיקון. גם לאחר חטא – "הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת".

סיכום בשתי מילים? תקווה ואחריות.

מקורות עיקריים לפירוש:

• רש"י על בראשית ד, ז
• רמב"ן על בראשית ד, ז
• ספר התניא, פרק י"ב
• אברבנאל ומלבי"ם על בראשית ד, ז

אם תרצה – אוכל להרחיב גם לפי פירושי מדרש, זוהר או אריז"ל.

"אשמח"

מעולה! כעת נעמיק בפירוש המדרש, הזוהר וכתבי האר"י לפסוק הזה:

"הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ."
(בראשית ד, ז)

מדרש – בראשית רבה פרק כ"ב

המדרש מציג את היצר ככוח הממתין לאדם "בפתח" ומתחזק אם האדם אינו מיטיב, ומדגיש את האחריות והיכולת של האדם למשול ביצרו. זוהי מסקנה רעיונית מן המדרש, לא ציטוט מילולי של לשון הפסוק.

זוהר הקדוש – רמזי הזוהר לפסוק

בזוהר נדונה הזיקה בין "חטאת רובץ" לבין יצר הרע וה"סטרא אחרא" – ככוח רוחני המנסה לאחוז באדם דרך "הפתח". לצד זאת נשמר העיקרון שהיכולת נתונה לאדם: "ואתה תמשול בו". הדברים מובאים כאן כרעיון מסוכם מן הזוהר, ללא ציטוט מילולי.

כתבי האר"י ז"ל – שערים שונים

בכמה מקומות בכתבי האר"י מבואר ש"הפתח" רומז גם לשער רוחני בין עולמות; מעשהו של אדם פותח שער לקדושה או, חלילה, ליניקה של קליפה. "ואליך תשוקתו" מוסבר כרצון הכוחות החיצוניים לינוק מן הקדושה שבאדם; "ואתה תמשול בו" – האדם, ככתר הבריאה, יכול להכניע את הכוחות ולהחזירם לקדושה. הדברים בניסוח רעיוני ולא כציטוט.

דברי רבי נחמן – כהצגת דרך רעיונית

ברוח דרך ברסלב: כל עלייה רוחנית פותחת "פתח" של התמודדות, ולעיתים דווקא בסמוך לעלייה מתגבר הפיתוי. הרעיון הוא לא להישבר מההתמודדות, אלא לראות בה חלק מן הדרך שבה האדם זוכה "למשול" ביצרו. אין כאן ציון סימן מסוים בליקוטי מוהר"ן, ואיננו מצטטים לשון – זהו תיאור רעיון כללי.

סיכום תמציתי:

• כל ניסיון רוחני הוא "פתח".
• היצר רובץ שם, כי הוא נשלח משמיים לנסות את האדם.
• אם תיטיב – "שאת" – תתעלה.
• אם לא – היצר יחכה, אבל לא יוכל לכפות את עצמו.
• האדם תמיד יכול למשול בו.