הקשר בין הקבלה למדע המודרני הוא נושא עמוק, מרתק, ולעיתים גם מפתיע. מדובר בשני עולמות שונים בתכלית – עולם פנימי ורוחני (הקבלה), ועולם חיצוני וחוקר (המדע) – אך עם זאת, יש ביניהם נקודות השקה רבות, בעיקר ברמת העקרונות והתפיסה הכללית של המציאות.
כמה נקודות עיקריות שבהן הקבלה והמדע נפגשים:
1. ראשית הבריאה – "המפץ הגדול" ו"צמצום"
הקבלה מלמדת שבריאת העולם התחילה ב"צמצום" – תהליך שבו אין-סוף אורו של ה' התכנס כדי לאפשר מקום לעולם להתקיים. מושג זה לקוח מכתבי האר"י (ר’ יצחק לוריא), במיוחד בספר "עץ חיים" של ר' חיים ויטאל.
מנגד, המדע המודרני מדבר על המפץ הגדול (Big Bang) – תיאוריה לפיה היקום התחיל מנקודה סינגולרית של אנרגיה שהתפשטה.
שני הרעיונות מדברים על התחלה נקודתית מתוך "כלום", שבה נוצר המקום, הזמן והחומר – רעיון כמעט זהה מבחינה עקרונית.
2. הרעיון של אנרגיה רוחנית – תורת הקוונטים
הקבלה מדברת על עולמות רוחניים שהם אמיתיים יותר מהעולם הגשמי – עולמות שבהם החומר כמו "מתאדה" ונשארת רק מהות. מדע הפיזיקה הקוונטית היום, ובעיקר רעיונות כמו חלקיקים שמתנהגים כגלים, אינפורמציה קוונטית, או השפעה ממרחק (entanglement) – כולם מרמזים על כך שהעולם הפיזי איננו יציב ומוצק כפי שחשבנו.
העיקרון הקבלי "אין דבר גשמי שלא נמשך משרש רוחני" מהדהד היטב עם רעיונות אלה. יש קווים מקבילים בין תפיסת הקבלה לבין גישות מודרניות בפיזיקה לגבי המבנה העמוק של המציאות.
3. אחדות כל המציאות
הקבלה רואה את המציאות כשלמות אחת – "אור אינסוף" המאיר בכל, וכל הפרטים בעולם הם ביטויים שונים של אותה מהות עליונה. המדע, בעיקר מאז תורת היחסות של איינשטיין, גם הוא שואף לאחד את כל כוחות הטבע (חשמל, מגנטיות, גרוויטציה) תחת תיאוריה אחת כוללת – "The Theory of Everything".
4. כוח המחשבה והכוונה
בקבלה, הכוונה והמחשבה הן לא רק נפשיות, אלא כוחות שפועלים על המציאות ממש. התפילה, הכוונות בקיום מצוות, וכו' – כולן נתפסות כבעלות השפעה ממשית על העולמות.
המדע היום מתחיל לגעת בזה – פסיכולוגיה חיובית, נוירופלסטיות, אפקט פלצבו – כולם מדגימים כיצד מצב התודעה משפיע על החומר, הבריאות, ההתנהגות והסביבה.
5. שפה סימבולית מול שפה ניסויית
הקבלה משתמשת בשפה של סמלים (ספירות, עולמות, אותיות), והמדע משתמש בשפה של מתמטיקה. אך שתי השפות מנסות לאחוז במציאות שמעבר למה שנראה לעין. כמו שהסביר ר' יהודה לייב אשלג (בעל הסולם), שחכמת הקבלה עוסקת בחוקים מדויקים ומוחלטים של המציאות הרוחנית, בדומה לאופן שבו הפיזיקה עוסקת בחוקי הטבע הגשמיים.
כשחוקי הרוח והחומר נפגשים
הקבלה והמדע אינם זהים – הם פונים ממקומות שונים ולמטרות שונות – אך לעיתים נראה שהם מצביעים על אותו מבנה של מציאות עמוקה, בלתי נראית, מחוברת, מלאת תודעה, ושבה הכל משתלשל משורש אחד.
רבים מהחוקרים, כולל אנשי מדע חילוניים, נמשכו לקבלה דווקא בגלל התחושה שהיא מציעה "מודל של מציאות" שלם, עמוק, הרמוני – כזה שלעיתים המדע רק רומז אליו.
