האם זו אותה שירה בלבוש אחר?
הקשר בין פיוט "נשמת כל חי" לשירת הים הוא קשר נסתר אך עמוק, כזה שחושף את הלב הפועם של השירה היהודית לדורותיה.
בוא נתבונן לעומק:
🌊 שירה של תודעה מול שירה של התגלות
שירת הים – "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'" – היא השירה הראשונה שנאמרת בפי כל העם כתגובה לנס הגדול של קריעת ים סוף. זו שירה שמגיעה מהתגלות פתאומית, ממעמד שבו העם רואה את יד ה' הנטויה, והלב מתפרץ לשירה. זוהי שירה של עין הרואה.
ואילו "נשמת כל חי" – הוא פיוט שנאמר בשבתות ובחגים, לעיתים בקול נרגש ולעיתים מתוך מנגינה שקטה ומרגשת. זו שירה של תודעה, של נשמה, לא של עין. היא לא נולדת מנס אחד דרמטי, אלא מהכרת הטוב היומיומית על החיים, על הנשימה, על כל רגע ורגע.
🔥 הדמיון ביניהן – שירת ההודאה האינסופית
שתיהן עוסקות בהודאה שאין לה קץ. שירת הים מתארת את גבורות ה' בניסים שבטבע, ו"נשמת כל חי" מדברת על כך שאין בכוח הלשון והלב להביע את כל הטוב והחסד.
בשני הטקסטים יש שפה פיוטית עשירה, מטאפורות חזקות, ודגש על כך שגם אם נרצה – לא נוכל לשבח דיו את הבורא:
- "מי כמוכה באלים ה'" (שירת הים) לעומת "אילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקים להודות" (נשמת).
- שתיהן מכירות במגבלת האנושי מול האינסופיות האלוקית, ולכן מתבטאות בשירה.
📜 מקור וסדר התפילה
לא במקרה בחרו חכמים לומר את "נשמת כל חי" דווקא לפני "ישתבח", שסוגרת את פסוקי דזמרה, ממש כמו שירת הים שסוגרת את יציאת מצרים. לשתיהן יש תפקיד של שיא – רגע שבו הלב לא יכול לשאת עוד את הרגש, ופורץ בשירה.
🕊️ קבלה וסוד
בקבלה מדברים על כך שהשירה היא הצינור לנשמה העליונה, וש"נשמת" הוא בעצם תיקון לנשמה. כשם ששירת הים היא השירה של הגוף שראה את הנס, כך "נשמת כל חי" היא השירה של הנשמה שמרגישה את הנס הפנימי של עצם הקיום.
אותה התנועה הפנימית
לא אותה שירה – אבל אותה תנועה פנימית. שירת הים היא הרעם. נשמת – היא הלחישה העדינה. אבל שתיהן אומרות: אי אפשר לשתוק כשרואים את יפי הבורא.
