מצרים היא שני דברים בו זמנית
- מקום אמיתי על המפה, עם אימפריה, עבדים, אלילים ופרעה
- וגם שם קוד רוחני לתודעה שמצרה את האדם ואת העם
וכשמדברים על "יציאה ממצרים", אפשר לראות כמה רבדים נסתרים שפועלים יחד, כמו שכבות של קליפה שנושרת:
- הרובד ההיסטורי – לצאת ממערכת שמשעבדת
מצרים היא תרבות שמגדירה אדם לפי התועלת שלו. יציאה ממנה היא לידה של עם שלא בנוי על פירמידה של כוח, אלא על ברית ומשמעות. - הרובד הפסיכולוגי – לצאת מן ה"מיצרים"
זו דרשה נפוצה: "מצרים" נשמעת כמו "מיצרים" – מקומות צרים בנפש. פחד, תקיעות, הרגלים שמכווצים, תחושה של "אין לי אוויר". יציאה ממצרים היא יציאה מהנשימה הקצרה לנשימה רחבה. - הרובד של זהות – לצאת מסיפור שמישהו אחר כתב עליך
עבדות עמוקה היא לא רק עבודה קשה, אלא זהות: "אני שייך למערכת". יציאת מצרים היא הרגע שבו עם אומר: אני לא מה שאתה אומר עליי. אני מה שאני נבנה להיות. - הרובד של זמן – להפוך מזמן שמנהל אותך לזמן שאתה מנהל
בפרשת בא מופיע רעיון ענק: תחילת החירות קשורה ליכולת לספור זמן, לקבוע מועדים, להפסיק לחיות בלוח של פרעה. רעיון: עבד תמיד "מאחר לחיים שלו". בן חורין מתחיל להוביל את הזמן. - הרובד של גבול – לבנות "בית" לפני שיוצאים לדרך
היציאה איננה רק לברוח החוצה. יש בנייה פנימית: סימון גבול, התכנסות, החלטה מי אני ומה נכנס אצלי פנימה. בלי זה, אתה יכול לצאת ממצרים הגיאוגרפית ולהישאר במצרים הפנימית. - הרובד של אמונה – מעבר מאלוקים "שמציל" לאלוקים "שמלווה"
במצרים רואים ניסים שמנפצים תפיסות. אבל העומק הוא המעבר: לא רק שאלוקים חזק יותר מפרעה, אלא שהעולם לא נשלט על ידי אלילים, פחדים ומנגנונים. זה שינוי מבט על המציאות. - הרובד של "פרעה פנימי" – קול השליטה
פרעה כסמל הוא הקול שאומר: "או שאתה נשאר תחת השליטה שלי, או שאין לך קיום". יציאה ממצרים היא לא להרוג את הקול הזה, אלא לזהות אותו, להפסיק להאמין לו, ולצאת צעד אחר צעד.
אם אתה רוצה את זה במשפט אחד ממש:
מצרים היא כל מקום שבו הנשמה מרגישה צרה. יציאת מצרים היא התהליך שבו האדם או העם לומד להתרחב – בזמן, בזהות, באמונה ובחירות.
