"וַיִּפְגַּע" ו"ַוַיִּפְגְּעוּ־בוֹ" – המעגל שנסגר במסע של יעקב
שמתם לב למסגרת הספרותית המופלאה שעוטפת את כל פרשת "ויצא"?
הפרשה הזו היא כמו מעגל שנסגר – היא מתחילה במפגש ומסתיימת במפגש, והשימוש באותו שורש פ.ג.ע אינו מקרי כלל. הוא מספר את כל הסיפור הרוחני של יעקב אבינו בחרן:
מהרגע שבו הוא מחפש את ה' בתוך החושך – ועד הרגע שבו השמים כבר "מחפשים אותו".
1. מה זה בעצם "פגיעה" בלשון התורה?
בעברית היומיומית, "לפגוע" זה להעליב או להזיק.
אבל בלשון התורה, לשורש פ–ג–ע יש כמה משמעויות קרובות, שכולן סובבות סביב רעיון אחד – מפגש חזק, טעון, כמעט "התנגשות":
- מפגש / הגעה / נגיעה בגבול
כמו ביהושע:
"וּפָגַע בִּירִיחוֹ" – הגיע עד גבול יריחו (יהושע טז, ז).
זו פגישה עם מקום, נקודת גבול. - פגיעה / הטרדה / נזק
"וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר" – שלא יטרידו אותך, לא יזיקו לך (רות ב, כב). - הפצרה ותפילה
"וְאַל תִּפְגַּע בִּי" – אל תתחנן, אל תפציר בי (ירמיהו ז, טז).
חז"ל אמרו: "אין פגיעה אלא תפילה" – לשון של בקשה חזקה, "דפיקת שערים" בשמים.
כלומר:
פגיעה = מפגש לא סתמי. משהו נוגע בך – או שאתה נוגע במשהו – בצורה משמעותית, לפעמים עד כאב.
2. ההתחלה – "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם": יעקב יוזם, מתפלל מלמטה
בתחילת הפרשה כתוב:
"וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח, יא).
כאן יעקב הוא הנושא – הוא זה שפועל.
הוא יוצא מבאר שבע, בורח מעשו, עוזב בית חם אל גלות לא ברורה.
בדרך, כשהוא מותש, השמש שוקעת "פתאום" והוא "פוגע" במקום – נופל עליו לילה, והוא נעצר.
חז"ל (ברכות כו ע"ב) לומדים מכאן שיעקב אבינו תיקן תפילת ערבית.
רש"י מבאר "ויפגע" – לשון תפילה, כמו "אל תפגע בי".
כשבא חושך – גם בעולם וגם בנפש – יעקב לא בורח, אלא עומד ומתפלל.
הוא זה שיוזם את המפגש:
הוא "דופק בדלת" של השמים, פוגע במקום, מבקש להפוך את האבן הקרה למקום של חלום ושל בית אל.
זה יעקב בתחילת הדרך:
האדם שמחפש את האלוקים בתוך החושך, זה שמתחיל את הקשר מלמטה למעלה.
3. הסוף – "וַיִּפְגְּעוּ־בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים": עכשיו השמים באים אליו
בסוף הסיפור הארוך בחרן, אחרי עשרים שנות עבדות, רמאויות, אהבות, לידות, מאבקים ועמידה בניסיונות – התורה מתארת:
"וְיַעֲקֹ֖ב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִים" (בראשית לב, ב).
ושם ההבדל מדהים:
- לא "ויפגע במלאכים"
- אלא "וַיִּפְגְּעוּ־בּוֹ" – הם באים אליו.
אם בתחילת הדרך יעקב הוא זה ש"פוגע במקום" כדי לגלות את ה',
כאן כבר "מלאכי אלוהים" פוגעים בו – הם יוצאים לקראתו, כמו משלחת כבוד שמימית שמלווה אותו בחזרה לארץ.
אפשר לומר:
- בהתחלה – יעקב רודף אחרי הקדושה.
- בסוף – הקדושה רודפת אחריו.
אחרי שנות יושר, אמונה ועבודה נקייה בתוך בית של תחמנות –
יעקב כבר לא רק מי שמבקש השגחה; הוא הולך לדרכו, וזו ההשגחה שבאה להיתקל בו, לפגוע בו, ללוות אותו.
4. סגירת המעגל – מכל "פגיעה" לחיבוק של השגחה
עכשיו אפשר לראות את כל הפרשה כמעגל של "פגיעה":
- בהתחלה:
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" – יעקב "נתקל" בהר המוריה,
השמש שוקעת מוקדם, הוא נזרק ללילה לא מתוכנן, והוא הופך אותו לתפילה, לחלום, ולבית אל. - בסוף:
"וַיִּפְגְּעוּ־בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" – לכאורה מפגש אקראי בדרך,
אבל בעצם זה ליווי אלוקי ברור: מחנה שלם של מלאכים בא לקבל אותו חזרה לארץ.
השימוש המכוון באותו שורש גם בפתיחה וגם בסיום מלמד:
- אין "סתם היתקלויות" במסלול של יעקב.
- כל "פגיעה" – מקום שנפלת בו, לילה שנכפה עליך, אדם שנכנס לחיים שלך פתאום –
יכולה להיות או זעקה מלמטה ("ויפגע") או מגע של השגחה מלמעלה ("ויפגעו בו").
ה"ויפגע" הראשון הוא הקריאה של יעקב:
"אני לבד, חשוך, אני מחפש אותך".
ה"ויפגעו" האחרון הוא התשובה של השמים:
"אנחנו איתך, ראינו אותך, עכשיו אנחנו באים לקראתך".
5. מה זה אומר לנו היום?
זו לא רק מסגרת ספרותית יפה – זו מפה רוחנית לחיים:
- יש זמנים שאתה מרגיש בדיוק כמו בתחילת ויצא:
יצאת מהמוכר, לא ברור לאן הולכים, השמש "שוקעת" מהר מדי, ואתה פשוט נופל על מקום.
שם העבודה היא "ויפגע" –
לעצור, להתפלל, לדבר עם ה', להפוך לילה למפגש. - ויש זמנים שאתה כבר "הלך לדרכו" –
יש משפחה, עבודה, אחריות –
ופתאום יש כל מיני "מלאכים שפוגעים בך":
צירופי מקרים, אנשים טובים שנכנסים לחיים, פתאום שיעור, משפט, סיפור שנוגע לך ישר בלב.
אלו "ויפגעו בו" –
סימנים שהמסלול שלך כבר פוגש השגחה גלויה יותר.
המעגל של ויצא מלמד:
בתחילת הדרך – אתה מחפש את ה'.
ככל שאתה הולך בדרך של יעקב – מגיע שלב שבו אתה מגלה שה' מחפש אותך.
