ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. הקדוש ברוך הוא ביקש להמית את משה? למה? מה קרה שם?
האירוע המוזר והמטלטל שבו נאמר:
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ." (שמות ד, כד).
עורר את תמיהת הפרשנים במשך דורות רבים. מדובר ברגע דרמטי שבו משה, שנשלח זה עתה להוציא את בני ישראל ממצרים, נקלע לסכנה. להלן נבחן את ההסבר לפי מקורות שונים:
מה קרה שם?
- משה היה בדרכו למצרים לאחר שקיבל את השליחות להוציא את בני ישראל מעבדות לחירות.
- "בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" – כשהגיעו למקום לינה בדרך, התרחש האירוע שבו "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד, כד).
חשוב לדייק: בכמה מקורות מפורש שה”פגישה” נעשתה באמצעות מלאך – למשל אונקלוס מתרגם "וְעָרַע בֵּיהּ מַלְאֲכָא דַּייָ" (שמות ד, כד). - ציפורה, אשת משה, מלה את בנם, ובכך הוסרה הסכנה (לפי חלק מן המקורות הסכנה היתה למשה, ולפי חלקם לתינוק – נרחיב להלן).
למה רצה ה' להמית את משה?
הפרשנים מציעים כמה הסברים (לעיתים משלימים זה את זה):
א. משה התרשל במצוות ברית המילה של בנו
בכיוון הזה הולכים חז"ל כפי שמביא רש"י:
"לפי שלא מל את אֱליעזר בנו" (רש"י לשמות ד, כד).
עם זאת, רש"י עצמו מביא גם את ההדגשה שמשה לא התעלם “סתם”, אלא נענש על סדר העדיפויות:
"לפי שנתעסק במלון תחלה" (רש"י לשמות ד, כד).
כלומר, אף אם היו למשה שיקולים בדרך, עצם ההקדמה של “עסקי המלון” לפני קיום המצווה נתפסה כחומרה.
גם חזקוני מביא את קו הפירוש הזה (בהביאו את דברי חז"ל על הסכנה לתינוק ועל “נתעסק במלון תחלה”).
אבן עזרא מנסח את הקשר בין הסכנה לבין המילה באופן חד:
"ויבקש המיתו אם לא יומל בנו" (אבן עזרא לשמות ד, כד).
ב. מסר למנהיגים (רעיון/דרשה)
רעיון שניתן לומר (כדרשה ולא כציטוט ממקור מסוים) הוא: משה רבנו, כמנהיג נבחר, נדרש לסטנדרט גבוה במיוחד. מי שמייצג את ברית ה' עם עמו חייב להקפיד בעצמו על “סימן הברית” ועל סדרי העדיפויות סביבו.
ג. משה התעכב בדרך או לא היה “מוכן” לרגע הנבואי
רשב"ם מדגיש ממד אחר של העיכוב והנסיעה עם המשפחה:
"ויפגשהו ה': המלאך, כי היה מתנצל בהליכתו ומוליך אשתו ובניו" (רשב"ם לשמות ד, כד).
האברבנאל מפתח כיוון נוסף: לא “רצון להמית” חלילה, אלא סכנה שנוצרה מפגישה של השפע כשהוא לא מוכן (לשיטתו). הוא מדגיש במפורש:
"לא שהיה רוצה הש"י להמיתו כי חפץ חסד הוא" (אברבנאל על שמות, בהקשר שמות ד, כד).
ובהמשך אותו דיון הוא מתאר את הבעיה כסדר עדיפויות/מוכנות בזמן הלינה:
"כשבא במלון ונתעסק בעסקי לינה כל אותו הלילה" (אברבנאל שם).
ד. מבחן רוחני (רעיון/דרשה)
אפשר להציע כיוון דרשני (לא כציטוט מחייב): האירוע כולו הוא מבחן למשפחה – האם יש מוכנות נפשית ומעשית לשליחות האלוקית, ומה קודם למה ברגעי לחץ והכרעה.
מדוע דווקא ציפורה פעלה?
ציפורה הבינה שיש כאן עניין הקשור במילה ופעלה מיד. התורה מתארת את מעשיה ואת דבריה:
"וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי." (שמות ד, כה).
בדברי רש"י נאמר שכאשר חל שינוי במצב, היא הבינה מה גרם לסכנה:
"אז הבינה שעל המילה בא להורגו" (רש"י לשמות ד, כו).
דיוק חשוב: מי היה בסכנת מיתה – משה או התינוק?
- רש"י מפרש שהסכנה היתה למשה: "ויבקש המיתו… למשה" (ברקע דבריו שם).
- אולם יש גם דעה בחז"ל (כפי שמביא “תורה תמימה”) שהכוונה היתה לתינוק:
"לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק" (תורה תמימה לשמות ד, כד; בשם נדרים).
לכן, ניסוח מדויק יותר במאמר הוא: ציפורה פעלה במילה, ובכך הוסרה הסכנה – שלפי הדעות השונות כוונה למשה או לתינוק.
מסר רוחני מהאירוע (רובד רעיוני)
- משמעות הברית: האירוע מדגיש את מרכזיות ברית המילה כסמל הברית בין ה' לישראל.
- מנהיגות ומשמעת עצמית: מנהיג בישראל נדרש להקפיד על יסודות הברית ועל סדרי עדיפויות נכונים.
- נחישות וציפורה כדוגמה: ציפורה מגלמת פעולה מהירה ואמיצה ברגע של סכנה.
סיכום
הפסוקים מתארים סכנה חריגה בדרך, ובמקורות רבים היא נקשרת לעיכוב או אי-קיום (או דחייה לא נכונה) של ברית המילה, ולסדר העדיפויות במלון. לפי פירושים רבים, “הפגישה” נעשתה באמצעות מלאך, וציפורה היא שפעלה מיד במילה ובכך הוסרה הסכנה.
