שאלה שנוגעת בלב הפרדוקס של יום ירושלים: מצד אחד – רגע גאולה, נס של ממש. מצד שני – ירושלים עדיין שבורה, המקדש לא נבנה, והשכינה בגלות.
🧱 אז מה הקשר הסודי בין שחרור העיר – לחורבן שעדיין לא נבנה?
🔥 1. ירושלים היא מקום שבו האור והחושך נפגשים
חז"ל אומרים:
על פי מדרש תנחומא קדומה (קדושים, סימן י), ירושלים מתוארת כלב העולם – באמצע ארץ ישראל שהיא עצמה באמצע העולם. ("ארץ ישראל באמצע העולם, ירושלים באמצע ארץ ישראל, בית המקדש באמצע ירושלים…", מדרש תנחומא קדומה (קדושים, סימן י))
באמצע – יש חיבור, אבל גם מתיחות.
בשחרור ירושלים, עם כל הנס והמעמד, לא נבנה בית המקדש.
יש שיאמרו – זה הרגע שבו הוכרז הגאולה, אך גם נחשפה ההחמצה.
🕯️ 2. רמז מספר איכה – כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ…
בסיום מגילת איכה, כפי שראינו קודם:
"השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם"
"כי אם מאֹס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד" (איכה ה', כא–כב)
יום ירושלים עומד בדיוק על הציר הזה:
- האם התשובה התחילה, והזמן לתיקון הגיע?
- או שמא עדיין אנו עומדים בתווך – "מאסתנו וקצפת"?
ולכן – בתוך השחרור גלום סימן שאלה מוסרי ועתידי.
🧭 3. המבחן המוסרי: מה עשינו עם העיר מאז?
האם ירושלים המחודשת הפכה למקדש של צדק, חסד, נבואה?
או שמא היא הפכה למוקד של מחלוקת, פוליטיקה, חומריות?
חז"ל במסכת יומא (דף ט ע"ב) אמרו:
""מקדש שני… מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם""
ולכן, אם שחרור העיר לא מביא אהבת חינם, כבוד הדדי, ואחריות רוחנית –
אז השחרור עלול, חלילה, לשאת בתוכו פוטנציאל לחורבן מחודש.
✡️ 4. קבלה: "מלכות" בלי תיקון – היא קליפה
בקבלה, הספירה של מלכות (שמזוהה עם ירושלים) היא ספירה שאין לה אור משל עצמה – רק מה שמושפע עליה מהעליונים.
אם אין עליה – היא נופלת לידי קליפות.
ולכן – שחרור ירושלים הוא רק פוטנציאל לגאולה.
הוא יכול להיות צעד ראשון למקדש – או פתח לבלבול.
זה תלוי – מה אנחנו בונים עליה.
💎 צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה
שחרור ירושלים ב־1967 היה אולי אחד הרגעים הכי מרגשים מאז חורבן הבית.
אבל אם לא נבנה עליה קומה רוחנית – אם לא נתקן את שנאת החינם –
אז העיר תישאר ב"מצב ביניים" – חופשיה אך לא נגאלת.
וזהו עומק הפסוק:
"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה – וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א', כ"ז)
פשט הפסוק:
- ציון – שם נרדף לירושלים, ובעומק: מקום השראת השכינה.
- במשפט תפדה – הגאולה שלה תבוא דרך משפט, כלומר צדק, דין, תיקון עוולות.
- ושביה בצדקה – אלו ששבו מן הגלות, או שפדו את עצמם מן השבי – ישובו דרך צדקה.
במילים אחרות:
הגאולה לא תבוא רק דרך ניסים – אלא דרך עשייה מוסרית.
🕊️ לפי חז"ל:
במדרש ויקרא רבה (פרשה ל"ט) נאמר:
אמר ר' יצחק: אין ירושלים נגאלת אלא בזכות הצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
כלומר – הפסוק הוא מפתח לתיקון ולבניין. לא רק תיאור של גאולה, אלא תנאי.
📚 בפירוש הרמב"ם:
הרמב"ם, בסוף הלכות מתנות עניים (פ"י ה"א), מביא את הפסוק הזה כמקור לחיוב של צדקה ככלי לגאולה.
הוא רואה בו לא רק הבטחה, אלא צו מוסרי – שמי שרוצה גאולה, צריך לפעול בצדק ובצדקה.
🕯️ לפי הקבלה:
בכתבי האר"י ובפרי צדיק (רבי צדוק מלובלין), מבואר שהמילה "משפט" רומזת לתיקון המידות ולבירור בין טוב לרע.
ו"צדקה" היא המשכת אור עליון למטה – נתינה, השפעה, גילוי חסד.
ציון נבנית כשיש דין מתוקן (משפט)
והשבים נגאלים כשהם פועלים חסד (צדקה).
🔥 חיבור ליום ירושלים:
בשחרור העיר ב־1967 התממש חלק גשמי מהשיבה לציון –
אך השאלה הנשאלת היא: האם יש שם גם משפט וצדקה?
האם אנו בונים בה חברה של צדק? האם הפוליטיקה, הכלכלה, מערכת המשפט – משרתים את הרוח?
אם כן – אז השיבה היא שיבה שלמה.
ואם לא – השיבה נשארת פיזית בלבד.
✨ גאולה אמיתית דרך משפט וצדקה
הפסוק הזה – פשוט ומדהים – לא רק מדבר על גאולה, אלא מציב לנו יעד:
רק דרך משפט וצדקה, נזכה לגאולה אמיתית – לא רק כיבוש המקום, אלא שיבה של השכינה.
