הפסוקים שאתה מביא הם בית ספר שלם ל”שליטה עצמית” – לא דרך קהות רגש, אלא דרך ניהול נכון של רגש:
"וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃" (בראשית מג:ל)
"וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃" (בראשית מג:לא)
מה לומדים מכאן על ניהול רגשות?
- הוא לא “מכבה” רגש – הוא מזהה אותו בזמן אמת
"נִכְמְרוּ רַחֲמָיו" – הרחמים עולים, והתגובה הראשונה שלו היא מודעות ותגובה מהירה: "וַיְמַהֵר".
רעיון: מי שמנהל רגשות לא מחכה שיציפו אותו מול אנשים – הוא מזהה גל קטן לפני שהוא נהיה גל ענק. - הוא נותן לרגש מקום נכון, לא במה לא נכונה
"וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה" – הוא לא בורח מהבכי, הוא בוחר איפה הבכי יקרה.
רעיון: שליטה עצמית היא לא “לא לבכות”. היא לדעת מתי ואיפה לבכות כדי שהבכי יעזור ולא יהרוס. - הוא עושה “איפוס” לפני שהוא חוזר לתפקיד
"וַיִּרְחַץ פָּנָיו" – פעולה פיזית פשוטה שמסמלת: עכשיו חוזרים.
רעיון: לפעמים צעד גופני קטן (רחיצה, נשימה, הליכה קצרה) הוא הגשר בין סערה פנימית לתפקוד נקי. - ויתאפק – לא הדחקה, אלא החזקת ההגה
"וַיִּתְאַפַּק" בא אחרי הבכי והרחיצה. הוא כבר נתן לרגש לצאת, ועכשיו הוא מחזיק את עצמו כדי שהמטרה תמשיך להתקדם.
רעיון: התאפקות בריאה היא “אחרי” עיבוד, לא במקום עיבוד. - הוא לא מאפשר לרגש להחליט במקומו
מיד אחרי "ויתאפק" מגיע: "וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם" – הוא חוזר להוביל את הסיטואציה.
רעיון: מנהיגות רגשית היא היכולת לעבור מרגש לפעולה בלי לבטל אף אחד מהם.
משל קצר
אדם נוסע עם הגה רועד בידיים. יש שתי אפשרויות:
או להתעלם ולחייך – עד שהרכב יסטה.
או לעצור לשנייה, לנשום, ליישר את ההגה – ואז להמשיך בדרך.
יוסף וניהול הרגשות
יוסף מלמד: אתה לא נבחן בזה אם אתה מרגיש.
אתה נבחן בזה אם אתה נותן לרגש להוביל אותך – או שאתה לוקח אותו איתך, אבל נשאר הנהג.
