הסצנה הקצרה הזו מספרת הרבה על ריפוי וריסון קנאה ישנה.
הפסוק מתאר: "וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה…" (בראשית כה, ט). מיד אחר כך נקרא: "וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ…" (בראשית כה, יא).
מה זה מלמד על תיקון וסגירת מעגלים?
- הכרה בסדרי עדיפויות בלי להשפיל
הכתוב מקדים את יצחק לישמעאל אף שישמעאל הבכור. זה נקרא כרמז שישמעאל מכיר במקום הברית של יצחק ונותן לו קדימה בלי מריבה. זו שפה של כבוד הדדי: לא מתכחשים להבדלים, אלא מסכימים עליהם. - תיקון אמיתי מתבטא במעשה משותף
הם לא רק "לא רבים" – הם עושים יחד מצווה של חסד של אמת. עשייה משותפת, במיוחד סביב דמות האב והמורשת, אינה רק סימן פיוס אלא מנגנון שמייצר אותו. - טקס מעבר שמסמן התחלה חדשה
הברכה ליצחק באה מיד אחרי הקבורה. רעיון: כשמסיימים נכון פרק טעון – גם הקנאה מוצאת מקום להיקבר, וכך נפתחת דלת להמשכיות יציבה. הטקסט עצמו מצמיד בין הגופה שנקברת לבין השרביט שעובר. - סגירת מעגל במקום הנכון
מערת המכפלה היא קניין נקי שאברהם שילם עליו בגלוי. גם זה חלק מהריפוי: אין כאן עוד מחלוקת על "למי זה שייך". כשגבולות ובהירוּת משפטית קיימים, הלב יכול להירגע. - תשובה שמכבדת את האחר
בפרשנות המסורת (רעיון בפרשנות רש"י על בראשית כה, ט) מודגש שישמעאל חזר בתשובה והושיב את יצחק לפניו. התשובה אינה רק תיקון פנימי – היא גם פעולה נראית לעין שמרככת קנאה ומייצרת אמון. - שיעור לחיינו
פיוס אמיתי קורה כששלושת הדברים נפגשים: כבוד פומבי למקומו של האחר, מעשה משותף שמחזק אמון, וקביעת גבולות בהירים. זו הנוסחה שקוברת קנאה ומצמיחה ברכה.
