הפסוק מספר לנו כך, מילה במילה:
"וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃" (בראשית כה, כא)
הקושי שלך מדויק: למה התורה לא כתבה פשוט "ויתפלל יצחק על אשתו"? מה היא מלמדת אותנו בזה שהיא מדגישה "לנוכח אשתו"?
ננסה לראות בזה שלושה רבדים: מה זו תפילה זוגית, מה זה שיתוף בקושי, ואיך נראית התמודדות בוגרת עם כאב.
- "לנוכח" כפשוטו – עומדים זה מול זו
חז"ל (במסכת יבמות, מובא ברש"י) דורשים "לנוכח אשתו" כך: יצחק היה בצד אחד ורבקה בצד שני, שניהם עומדים ומתפללים על אותו דבר.
זו כבר תמונה אדירה:
לא "יצחק מתפלל איפשהו ורבקה בוכה לבד בחדר".
שניהם לפני ה', שניהם בתוך הכאב, כל אחד בפינה שלו, אבל זו תפילה על אותו חלום משותף.
זה מלמד על תפילה זוגית:
לא רק שניהם אומרים את אותם מילים בסידור, אלא ששניהם נושאים יחד את אותו כאב. אם יש בעיות פוריות, זה לא "הבעיה שלה" או "הבעיה שלו" אלא כאב של "אנחנו". יצחק יכול היה להתפלל על עצמו, על ההמשך שלו, על "זרעי". התורה מדגישה "לנוכח אשתו" – היא המרכז.
- "לנוכח" – בשביל, ולא נגד
לפי חלק מן המפרשים "לנוכח אשתו" משמעו "בשביל אשתו" – כלומר, יצחק מתפלל במיוחד עליה, שיזכה לבנים דווקא ממנה, ולא מחפש "פתרון עוקף", כמו אשה נוספת.
בעולם של אז, לקחת אשה נוספת כדי להביא ילדים זה צעד מובן. התורה רומזת שיצחק דווקא לא בוחר בזה. הוא עומד מול ה' ואומר כביכול: אני לא מחפש ילד "בכל מחיר". אני רוצה ילד מהקשר הזה, מהאשה הזאת.
ברובד הזוגי זה מסר חזק:
כשיש קושי – כלכלי, רגשי, בריאותי – אפשר מאוד מהר לעבור למצב של האשמה ובריחה. יצחק מלמד: אני מתפלל "לנוכח אשתי" – לא נגדה, אלא עבורה, איתה.
- "זה עומד בזוית זו וזו בזוית זו" – ביחד ולחוד
חז"ל מתארים (ברעיון) ששניהם מתפללים, אבל הפסוק אומר "ויעתר לו ה'". רש"י מסביר: תפילת "צדיק בן צדיק" שונה מתפילת "צדיק בן רשע".
נשמע כמעט לא הוגן – שניהם כואבים, למה "לו" ולא "לה"?
אפשר לקרוא בזה שיעור עמוק על זוגיות ותפילה:
מצד אחד – זה כאב משותף. שניהם מתפללים על אותו דבר, שניהם בתוך התהליך.
מצד שני – לכל אחד יש מסלול רוחני ייחודי. לא חייב להיות "שוויון" מי נענה ראשון, מי "פותח" את השער. לפעמים באותו כאב כל אחד מבני הזוג מושך ממקום אחר – אחד מכוח בית אבא, אחד מכוח ההיפוך מבית אבא.
במקום לקנא – יש כאן השלמה: הישועה באה דרך התפילה שלו, אבל היא שייכת לשניהם. "וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ" – הלידה היא שלה, האמהות שלה, הבית שלהם.
- "לנוכח" – לעמוד מול הכאב, לא לברוח ממנו
מילת "נוכח" בלשון הקודש היא גם "מול" וגם "כנגד". יש כאן רמז דק: יצחק לא בורח מהכאב, לא מדחיק את השאלות. הוא עומד "נוכח" – רואה מול העיניים את המציאות: אשה עקרה, חלום מתעכב, שקט בבית.
הרבה פעמים, כשכואב, אדם מעדיף לברוח:
להעמיס עוד עבודה
להדחיק בדיחות
לצוף על מסכים
או להפוך את הקושי למריבה
יצחק עושה הפוך:
הוא שם את רבקה ואת הכאב שלהם "מולו" – נוכח פני ה', לא בפינה צדדית של החיים. התפילה כאן היא גם פעולה רוחנית וגם פעולה נפשית: אני מסכים לראות את מה שמכאיב, לאט לאט, ביחד.
- תפילה זוגית – לא רק "ביחד", אלא גם "אחד מול השני"
תפילה זוגית זה לא רק להגיד פסוקים באותו קצב. לפעמים זו השיחה החשופה לפני התפילה: לשבת יחד ולהגיד "קשה לי", "אני מפחדת", "אני מרגיש חסר". אחר כך לפנות יחד אל ה'.
"זה עומד בזוית זו וזו בזוית זו" – לפעמים לא מסוגלים אפילו לעמוד קרוב, כל אחד שקוע בכאב שלו, אבל עצם זה ששניהם פונים לאותו כיוון, לאותו ריבון עולם, מחבר.
באותו רגע, הבית לא מפורק לשתי בדידות, אלא הופך לשני קולות מתוך כאב אחד.
- מה זה אומר לנו היום
אפשר לקחת מכאן כמה תובנות מאוד מעשיות:
א. קושי זוגי הוא לא "תיק של אחד"
כשיש בעיה – פוריות, כלכלה, נפש – קל מאוד להפוך אותה לסיפור של אחד מבני הזוג. התורה מדגישה: "לנוכח אשתו" – זה כאב שעומדים מולו ביחד.
ב. מותר שכל אחד יתפלל מהמקום שלו
הוא עם ההיסטוריה שלו, היא עם הכאב שלה. "ויעתר לו" לא מוחק את תפילתה, אלא מלמד שלכל אחד יש ערוץ אחר. העיקר – ששניהם פונים אל ה' ולא נסגרים.
ג. לא מחפשים פתרונות עוקפים לפני שמתמודדים
לפני שמתחילים לדבר על "בריחות" או פתרונות קלים, יצחק קודם כל נשאר שם, עם רבקה, עם הקשר הזה, ומתפלל.
ד. לפעמים החיזוק הכי גדול זה עצם ה"לנוכח"
עצם זה שאני רואה את בן הזוג, מביט לו בעיניים, מכיר בכאב, ולא אומר "יהיה בסדר, אל תתרגש" – זו כבר תפילה. גם לפני מיליון מלים, עצם ההסכמה לעמוד "מול" הקושי ולא להסתתר ממנו היא התחלה של ריפוי.
בסוף, הפסוק הקצר הזה הוא לא רק סיפור על תפילה שנענתה, אלא על איך נראים שני אנשים שמרגישים חסר עמוק ולא נותנים לו לפרק אותם, אלא משתמשים בו כדי לעמוד יחד, "לנוכח", מול מי שמחזיק את החיים שלהם בידיים.
