מהי ירושלים של מעלה – ואיך מלחמת ששת הימים גילתה משהו ממנה כאן, בירושלים של מטה?

מהי ירושלים של מעלה?

חז"ל במסכת תענית ירושלמי (פרק ד הלכה ה) מביאים שרבי יוחנן אמר: עתיד הקב"ה להביא את ירושלים של מעלה ולשתלה בארץ.
מדובר בתיאור עמוק – שירושלים של מעלה היא ישות שמיימית, רוחנית, הנמצאת מעל המציאות שלנו – ובסופו של דבר תתאחד עם ירושלים של מטה.

הזוהר (חלק א דף ה ע"א) מוסיף על כך רעיון פנימי: ירושלים של מטה וירושלים של מעלה קשורות זו בזו, וכאשר מתעוררת אחת מהן – גם חברתה מתעוררת. הקשר בין שתי הערים הוא כמו בין גוף לנשמה.

ומה קרה במלחמת ששת הימים?

ביום כ"ח באייר תשכ"ז, היום ה־43 לעומר, פרץ צה"ל לעיר העתיקה בירושלים. היה זה אירוע היסטורי, אך גם רוחני.

הפסוק בספר ישעיהו (פרק ס פסוק יט) אומר:
"לֹא יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאֶתֵךְ"

זהו תיאור של גילוי רוחני שמתרחש כאשר ירושלים מתעלה למדרגה של חיבור עליון.
ויש הרואים ברגע שחרור ירושלים, בפריצה לכותל ולשערי ההר, הד לקיום הפנימי של הפסוק – לא באור גשמי, אלא בהתגלות פנימית של משמעות.

במשך כ־2000 שנה הייתה ירושלים תחת שלטון זר, יהודים התגעגעו אך לא שלטו בה. רק אחרי מלחמת ששת הימים – כשחיילי צה"ל פרצו לעיר העתיקה, אל הר הבית והכותל – התקיים לראשונה מצב שבו "ישראל נכנסו לירושלים של מטה".

ואז – לפי דברי המדרש – גם בשמים התחוללה מהפכה.

זה לא סתם כיבוש – זה תהליך רוחני, אלוקי, קוסמי. ממש כמו במדרש.

חיזוק נוסף ממדרש תהילים (מזמור ק"ב)

"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד… כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"
המדרש מסביר שהמועד לגאולה מגיע דווקא כשעם ישראל מתחיל לאהוב את ירושלים בפועל – "אבניה" – ולא רק בלב.

מה קרה אחרי 1967?
יהודים מכל העולם התחילו לחזור לעיר, לבנות בה, לשפץ בתי כנסת עתיקים, לקבוע בה מושבים – בדיוק מה שהמדרש דורש.

המדרש העתיק הזה, שאולי בעיני דורות קודמים נשמע חלום רחוק, הפך לפתע במאה ה־20 – למציאות חיה, נושמת, מתגשמת.
הוא לוקח את האירועים הצבאיים של 1967 – ומגלה בהם שכינה, נבואה וגילוי שכמעט נשכח.

ובמילים אחרות – שחרור ירושלים לא היה רק מעשה יד אדם, אלא גאולה שהשמיים עצמם "חיכו לה".

עדות מעוררת:

הרב צבי יהודה קוק, ביום שחרור העיר, היה מהבולטים שראו בכך גילוי אלוקי ולא רק ניצחון לאומי. בדבריו לא נאמר המשפט במילים מדויקות שצוטטו לעיתים, אך מתלמידיו נמסר שביטא תחושת התעוררות של ירושלים של מעלה דרך המעשה האנושי של שחרור ירושלים של מטה.

ירושלים של מעלה – בגוף ראשון

במקורות הקבליים, נאמר שירושלים של מטה היא הכלי, וירושלים של מעלה היא האור. כשהכלי מזדכך ונפתח – האור שוכן בו.
ולכן, ביום שבו העיר חזרה לידינו, ועם ישראל שב אל ליבה, התרחש תהליך של התחברות מחודשת. לא שלמה – אבל מוחשית.

ירושלים של מעלה ומטה

שחרור העיר העתיקה היה הרגע שבו, לפי חלק מהמקובלים, ירושלים של מעלה הביטה בירושלים של מטה – ופתחה לה חלון.

ביום ירושלים הזה – לא רק חזרנו לעיר,
חזרנו אל עצמנו.
אל החלום שלא כבה בגלות, אל הדמעות שבכותל,
אל התקווה שבלב של כל יהודי, בכל דור.

ירושלים – עיר של זהב, של דם, של תפילה.
ביום הזה – נחזיק אותה חזק, ונשבע שוב:
אם אשכחך ירושלים – לא שכחנו. ולא נשכח.