שאלה עדינה שמובילה אותנו לעומק נעלם בתוך איגרת הרמב"ן. הרי לכאורה, גאווה נתפסת כחמורה בהרבה – היא שורש של חטאים רבים, כולל כעס, עזות פנים, כפירה, התרחקות מה'.
אז מדוע הרמב"ן לא פותח בענווה – אלא ב… כעס?
🔥 תשובה עמוקה: הכעס הוא "השער הרגשי", לא רק התנהגותי
🧠 1. כעס – הוא ה"סימפטום", אבל גם ה"שורש"
הרמב"ן מזהה שהכעס הוא:
- השער דרכו יוצאים שאר המידות הרעות – כעס יוצר גאווה, שנאה, קנאה, נקמה…
- התגובה המיידית ביותר – היא פורצת בפתאומיות, ולא תמיד אפשר להסתיר אותה.
לכן, אם תרצה לתקן את עצמך, הנקודה הראשונה שדורשת עבודה היא הרגש המתפרץ.
🌪️ 2. מבחינה קבלית – הכעס הוא ביטוי לשבירת הכלים
בקבלה, מידת הכעס קשורה ל:
- ספירת הגבורה כשהיא חסרת רסן
- ביטוי של דין בלא חסד – דינים קשים שלא מתאזנים
- "שבירת הכלים" בעולם התוהו – מצב שבו האור האלוקי חזק מדי והכלים (האדם) נשברים
🔑 לכן הרמב"ן מלמד קודם כל את תיקון הכעס – כדי לבנות כלים להכיל את האור של שאר המידות.
🪞 3. כעס הוא המקום שבו האדם מגלה שהוא לא שולט בעצמו
זה לא רק חטא – זה עדות פנימית שאתה עוד לא אדון לעצמך.
כשאתה כועס – אתה מגלה שאתה מונהג ע"י רגשותיך, לא ע"י נשמתך.
ולכן – רק אם תתחיל מהשליטה בכעס, תוכל בכלל להגיע לשלבים עליונים של ענווה, אהבה, יראה, יישוב דעת.
🔁 4. הכעס הוא השורש המיידי – הגאווה היא היסוד העמוק
גאווה, אמנם, היא יסוד עמוק וקשור למהות האני –
אבל כדי להגיע לשם, צריך קודם להפסיק את השריפה.
הכעס הוא כמעין נזילה מהברז –
והרמב"ן מציע קודם כל: סגור את הברז – ואחר כך נחקור מה גרם לזה.
🔬 5. מבחינה פסיכולוגית – הכעס הוא נקודת גישה מיידית לנפש
בתחום הפסיכולוגיה:
- קשה לעבוד על גאווה מודחקת
- הרבה יותר קל לזהות ולהתחיל מכעס שניתן למדידה, לתרגול, לאימון
לכן הרמב"ן, כמחנך עצום, מתחיל מהמקום שכל אדם יכול להרגיש בו שינוי כבר עכשיו.
💡 חידוש לסיום:
הכעס הוא כמו נורת אזהרה בלוח המחוונים של הנשמה.
כשהיא נדלקת – זה לא הזמן לעסוק בפילוסופיה של ענווה, אלא להגיב מיידית: לשתוק, להתבונן, להתרכך.
זו נקודת התחלה שאינה עוסקת רק בתיאוריה, אלא במעשה יומיומי פשוט – לדבר בנחת.
לכן – הרמב"ן מתחיל בכעס, לא בגאווה.
כי הכעס הוא הדלת שדרכה נכנסים למאבק הרוחני –
ומי שלא מתמודד שם – לא יגיע לעולם לדרגת הענווה.
לאחר מסע עמוק באיגרתו של הרמב"ן – מכתב לבן, ולמעשה לכל נשמה – עולה הרצון לא רק ללמוד, אלא גם להפנים, להרגיש, ולחיות את הדברים. לפעמים, כשהלב מלא – המילים צריכות להתמוסס אל תוך ניגון.
והנה שיר שמתרגם את תורת הרמב"ן לשפה של רגש ומנגינה, לוקח את דבריו ומניח אותם על לב שומע.
שיר שמזמין אותך לדבר בנחת, להשכיל ביראה, ולשוב אל עצמך – ואל אביך שבשמיים.
ביצוע של יניב בן משיח – שמע בני
