✨ הקשר הסודי בין ל"ג בעומר ל”סוד האור” בקבלה
🔥 ל”ג בעומר – סוד האור שבין הספירות
ל”ג בעומר חל ביום ה-33 לספירת העומר – ובלשון הקבלה מדובר בדיוק בספירת “הוד שבהוד”.
בספרי האר"י הקדוש, מוסבר ש”הוד” הוא הספירה שמסמלת ענווה פנימית, הוד כלפי שמיים – והוד שבהוד זו התגלות של אור עליון דווקא דרך ענווה ונסתרות.
בדיוק כמו רשב"י: מוסתר במערה, ודווקא שם – גילה את הזוהר.
🔥 רשב"י – נר האור הגנוז
בספר הזוהר (חלק ג', האזינו, רס"ו) כתוב:
"ביומא דאשתכח מן עלמא – אתגלי נהורא עילאה"
ביום שנסתלק מן העולם – התגלה אור עליון.
כלומר: רבי שמעון בר יוחאי עצמו הוא ביטוי של “האור הגנוז” שנברא ביום הראשון ולא נמסר אלא לצדיקים (חגיגה י"ב ע"א).
ביום הסתלקותו – האור הזה התגלה במלואו, ולכן אנו מדליקים מדורות: לא לזכר מוות, אלא לזכר אור.
🔥 מדוע דווקא ביום הזה נפסקו המגפות?
המגפה שפגעה בתלמידי רבי עקיבא נמשכה עד “פרוס עצרת” – כלומר עד ל"ג בעומר (יבמות ס"ב ע"ב).
אבל למה?
כי אותה מגפה נבעה מחוסר כבוד הדדי – "שלא נהגו כבוד זה בזה".
ורק ביום שבו מופיעה ספירת “הוד שבהוד” – שהיא שיא הכניעה והענווה – אפשר לעצור את הכוח השלילי הזה.
💡 האור של רשב"י, שהיה ענו ונסתר במערה – הוא שמרפא את הפירוד ומאחד מחדש את הנשמות.
🔥 “נהורא דאורייתא” – האור של רשב"י
בתיקוני זוהר (תיקון ע', דף קנ"ג) נאמר:
"רבי שמעון – נהורא דאורייתא"
רבי שמעון הוא האור של התורה.
לא סתם "חכם", אלא האור הגנוז של תורת הסוד – שהפך לגלוי ביום ל"ג בעומר.
ולכן באותו יום מפסיקה המגפה – כי כשיש אור – אין חושך.
🔥 מדורה = דרוּמָא = גאולה
יש אומרים (על פי האריז"ל) שהמילה "מדורה" רומזת על "דְרוּמָא" – האזור הדרומי שקשור לספירת "חסד".
ובל"ג בעומר נפתח שער של חסד מיוחד, אור שמגיע ממקום שאין בו דין כלל – רק טוב עליון.
🔥 מה זה אומר לנו?
ל"ג בעומר מלמד אותנו שהאור הפנימי, הנסתר, המוסתר – הוא הכוח הגדול ביותר בעולם.
שדווקא מתוך מערה – יכולה לצאת מהפכת אור.
שדווקא מתוך תלמידים שנכשלו – קם אחד, רשב"י, שמאיר עד היום.
וזה האור שיכול לעצור מגפות – חיצוניות ופנימיות.
