הפסוק שואל שאלה קטנה, אבל הוא כמו מצלמה שמסתובבת רגע אחד בבית של יעקב ומגלה את כל האווירה:
"וַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ:" (בראשית מב:א). מקראות גדולות הכתר
מה עומק "תתראו"?
- זו לא "ראייה" אלא "היראות"
המילה "תתראו" (התפעל) לא מתארת מה אתם רואים, אלא איך אתם נראים. כאילו יעקב אומר: למה אתם עסוקים בלהחזיק תדמית – במקום לזוז. זה יושב בדיוק על הפירוש: "למה תתראו – אל תראו עצמיכם… כאילו אתם שבעים". מקראות גדולות הכתר - הבית תקוע במבט, לא בתנועה
אבן עזרא מביא אפשרות חדה: "אל תתראו שיש לכם הון. או: היו מריבים זה עם זה".
כלומר "תתראו" יכול להיות גם עניין של מתח פנימי: במקום פעולה – מבטים, האשמות, ויכוחים, מי ייקח, מי יחליט, מי יישא באחריות. - יעקב מזהה את המחלה: חיים על "כאילו"
רשב"ם מצייר את זה כמצב כמעט אבסורדי: אתם יושבים "ומתראים כאילו יש לכם".
זה עומק המילה: לא רעב בלבד, אלא הרגל של הסתרה. לא להתמודד עם האמת, אלא עם איך זה נראה מבחוץ.
מה זה חושף על מצב האחים אחרי מכירת יוסף?
אחרי מכירת יוסף הם כבר יודעים לנהל מציאות דרך "הצגה" (לא נכנסים לזה כאן כמקור, אלא כרעיון). ופתאום בא רעב, והבית חוזר לאותה תנועה נפשית: במקום לומר בקול "אין לנו" – יושבים “ומתראים”.
והטקסט עצמו מגלה בהמשך שהאשמה היתה שם עמוק הרבה לפני מצרים:
"אַבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒…" (בראשית מב:כא).
כלומר יש בבית הזה סיפור שלא נסגר, וכשאין אוכל ואין שליטה – הוא מתחיל לצוף.
משל קצר
דמיין משפחה סביב שולחן: הצלחות ריקות, אבל כולם מסדרים את המפה יפה, רק שלא יראו מבחוץ. ואז אבא אומר: למה אתם מסדרים את המפה – במקום להביא לחם.
