מדוע אוכלים מאכלי חלב דווקא בחג השבועות – חג הרוחניות העליונה ומתן תורה? והאם יש לכך גם קשר טבעי לתקופת השנה?

בחג השבועות, יום מתן תורה, נוהגים ישראל מקצה לקצה לאכול מאכלי חלב – גבינות, עוגות, בלינצ'ס ולביבות.
אבל השאלה מתבקשת – איך ייתכן שביום שהוא שיא הרוחניות, שבו השמיים נפתחו ונשמע קול אלוקים מדבר מתוך האש, אנחנו מדגישים דווקא משהו כל כך חומרי, גופני, גשמי?

האם זה רק מנהג עממי, או שיש בזה סודות פנימיים?
והאם ייתכן שיש גם קשר טבעי – עונתי – לתקופת החג?

התשובה לכך מרובדת, והיא מפתיעה ומאירה.

1. חלב – סמל לתורה עצמה
   התורה נמשלה לחלב, כפי שנאמר בשיר השירים:
   "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד, יא)
   כמו חלב שמזין תינוק בצורה טהורה, פשוטה וישירה – כך התורה מזינה את הנשמה.
   החלב אינו טעון עיבוד, אינו צריך סכין, אינו צריך טבילה – הוא בא מוכן, טבעי, מושלם. כך היא התורה – ניתנה משמים בצורתה הטהורה והשלמה.
2. זכר ליום מתן תורה עצמו
   על פי כמה פירושים, כשניתנה התורה – עם ישראל זה עתה שמע על דיני שחיטה, בשר וחלב, הכשרת כלים ועוד.
   ולא הספיקו לשחוט כראוי ולאכול בשר, ולכן אכלו מאכלי חלב.
   כדי לזכור את הטוהר הראשוני של היום ההוא – אנו נוהגים כך גם היום.
3. חלב – גימטריה 40
   ח + ל + ב = 8 + 30 + 2 = 40
   כנגד 40 הימים שבהם משה רבנו שהה בהר סיני לקבל את התורה.
   אכילת החלב היא מעין רמז לתהליך הזה – מזון שמתחבר לזמן.
4. חלב – סמל לפשטות והתמסרות
   התינוק אינו שואל ואינו מבקר – הוא יונק. הוא נמסר.
   כך אנחנו בליל שבועות – לא באים לחקור, אלא להיניק את הנשמה ממעיין חיים.
   החלב מבטא את הפשטות, את ה"נעשה ונשמע" שבא ממקום טהור.
5. היבט טבעי – עודף חלב בעונה הזו
   וזה מעניין במיוחד: חג השבועות חל בסביבות חודש סיוון – סוף האביב.
   זוהי התקופה שבה בעלי החיים בישראל ובאזור בכלל – כבשים, עזים ופרות – נמצאים בשיא תפוקת החלב.
   מדובר בשיאו של מעגל החיים החקלאי – לאחר הלידות של האביב, מגיע השפע של החלב.
   כמו שחג הסוכות מחובר לקציר, וחג הפסח לשעורים – כך חג השבועות קשור לזמן של שפע חלבי בטבע.
   ומנהג ישראל – להלביש את זה בלבוש רוחני.
6. שתי סעודות – חלבי ואחר כך בשרי
   יש גם מי שרואה בכך דרך ליישם את ההלכה בדבר אכילת שתי סעודות – תחילה חלבית, הפסקה, ואז בשרית – כרמז לשתי הלחם שהוקרבו בבית המקדש בשבועות.
   התורה, אומרים חכמים, נכנסת בגוף – לא רק בנשמה.

השילוב הזה, בין תורה וחלב, בין הרוח והחומר, בין פסוק מ"שיר השירים" לבין פרה עזת חלב – מראה לנו בדיוק את מהות החג הזה.
לא מדובר בהתרחקות מהעולם, אלא להפך – קידוש החומר. לקחת גבינה – ולהפוך אותה ל"שיר הלל" לתורה.

כי התורה ניתנה לא למלאכים – אלא לבני אדם.