מדוע סיפור מרים נזכר מיד לפני שליחת המרגלים – מה הקשר בין שניהם?

סיפור מרים מופיע בסוף פרשת בהעלותך, בפסוקים:

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח… וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַם בָּנוּ דִבֵּר…"
(במדבר פרק י"ב, פסוקים א־ב)

וסיומו – מרים נענשת בצרעת, והעם לא נוסע עד שהיא נרפאת.

ממש אחר כך, תחילת פרשת שלח:

"שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"
(במדבר י"ג, א)

חז"ל על הקשר:

רש"י (במדבר י"ג, ב) שואל:

"למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה, ואלו רשעים ראו ולא לקחו מוסר"

כלומר – יש כאן לא רק רצף כרונולוגי, אלא רצף חינוכי. המרגלים ראו מרים נענשת על דיבורה על אדם אחד – משה רבנו – ואף על פי כן הם עצמם הוציאו דיבה על עם שלם ועל ארץ שלמה.

עומק הפסיכולוגיה התורנית:

הקשר בין שתי הפרשות אינו מקרי:

• מרים דיברה מרחם, מתוך דאגה.
• המרגלים דיברו מפחד, מתוך חולשה וחוסר אמון.

אך התוצאה – הרס. כי לשון – יש לה כח עצום.

מסר לדורות:

פרשת מרים מלמדת אותנו את עוצמת הדיבור.
פרשת המרגלים – את ההשלכות הציבוריות של דיבור הרסני.

הצבת שני הסיפורים זה בצד זה היא אזהרה מוסרית רבת־עוצמה:
גם אם הדיבור נראה לגיטימי, גם אם הוא "תיאורי" – יש לבחון את שורשיו ומניעיו.

במילים אחרות:
מרים – שגתה אך מונעת מדאגה.
המרגלים – השתמשו במילים כדי להפיץ פחד ואובדן תקווה.
ולמרות ההבדל – שניהם נענשו.

רעיון מדרשי מבריק:

המדרש (תנחומא, שלח, סימן ז) אומר:

"ראו מה גרם הדיבור! מרים נענשה שבעה ימים, המרגלים גרמו בכיים לדורות."

סיכום המסר:
סיפור מרים הוא מבוא מוסרי לפרשת המרגלים.
הוא מלמד – רגע לפני שאתה מדבר על אדם, עם או ארץ – עצור וחשוב: מי אתה, למה אתה עושה זאת, ומה יהיו ההשלכות.

וזה – לקח נצחי לדור הפייסבוק, הווטסאפ והטוויטר, לא פחות מאשר לדור המדבר.