כאשר המצורע מסיים את תקופת בידודו והוא עומד לטהרה, התורה מצווה:
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב"
(ויקרא י"ד, ד')
❖ מדרש חז"ל:
חז"ל במסכת ערכין ט"ז ע"א מסבירים שצרעת באה על לשון הרע, וכפי שהמצורע דיבר "פטפוטים של שווא", ראוי שיביא ציפורים, שמצייצות ופועות כל הזמן.
אבל זה רק הקצה של הקרחון…
❖ עומק העניין – מדוע דווקא ציפורים?
1. כוח הדיבור – לקלקול ולטהרה
הציפור מסמלת את הדיבור הקליל, הבלתי נשלט, שמקפץ ממקום למקום – כשם שאדם שמדבר לשון הרע עושה זאת בלי שיקול דעת, במהירות, לעיתים מתוך שעמום.
אך אותה ציפור שמשוחררת לחופשי בסוף הטקס, מסמלת את שחרור הלשון לקדושה – כאשר האדם לומד לרסן את דיבורו ולהשתמש בו לטוב.
הציפור שהולכת לעזאזל? לא. היא חיה – ממשיכה לחיות, אבל מחוץ לטומאה.
הדיבור שלך יכול לחיות – אם תשתמש בו נכון.
2. החיות שבאדם – נפש שפעלה לרעה
על פי הקבלה (ע"פ ספר הזוהר), הציפור מסמלת את החלק הנפשי של האדם – ה"נפש דנפש".
המצורע – שפגם בנפשו על ידי דיבור רע – מביא ציפור, כנגד אותה מדרגת נפש שפגעה באחרים.
הציפור נשחטת והדמה ניתז – מסמל את הסרת השליליות שהצטברה בנפש.
3. עץ ארז ואזוב – הגבוה והנמוך
מה לציפורים ולעץ ארז ואזוב?
אומרים חז"ל: המצורע התרומם בגאווה (עץ ארז) – ולכן נענש, וכעת עליו להשפיל את עצמו כאזוב, עשב קטן ונמוך.
והציפור? היא מטלטלת בין שני העולמות – היא בגובה הרקיע, אך זקוקה לקן על הקרקע.
כך גם האדם: עליו ללמוד לחבר בין מעלה ומטה, דיבור שמגיע מלמעלה – אך מכוון לרומם ולא להשפיל.
4. תיקון לשון – שיח של חיים
הציפור החיה משתחררת אל פני השדה – כאילו לומר: הנה, הדיבור שלך שוחרר. מה תעשה איתו כעת?
האם תשתמש בו שוב לרכילות והכפשות, או שתהפוך אותו לשיח של חיים, לימוד, תפילה, חיזוק ועידוד לאחרים?
5. רעיון חסידי – שיר של ציפור
בספרי החסידות (כגון בספר "שפתי צדיק" לר' צדוק הכהן מלובלין) נכתב שציפור משמיעה שיר תמידי – והיא מסמלת את הכיסופים של הנשמה לבוראה.
ולכן המצורע מביא אותה – כדי להתחיל מחדש, להפוך את דיבורו משיח של פירוד – לשירה של חיבור.
אם נרצה לתמצת:
הציפורים מסמלות את הדיבור, את הנפש, את הכוח שיכול לקלקל אך גם לרפא.
טהרת המצורע לא רק מסירה את הצרעת – אלא מלמדת אותו לדבר מחדש.
