מדוע התורה חוזרת ומפרטת את קרבנות הנשיאים בפרשת נשא – אף על פי שכולם זהים?

אחת התופעות המרתקות ביותר בפרשת נשא – ואף בתורה כולה – היא החזרה הארוכה והמפורטת של קרבנות הנשיאים. כל נשיא מביא קרבן זהה, אבל התורה מפרטת כל קרבן מחדש – מילה במילה, פסוק אחר פסוק, במשך 72 פסוקים שלמים.

השאלה זועקת: מדוע לא קיצרה התורה וכתבה פעם אחת את הקרבן, ולאחר מכן "וכן הקריבו כל הנשיאים"?

החכמים לדורותיהם נדרשו לשאלה הזו – ודרכם נגלה לנו סוד עמוק על כוחה של כוונה, ייחודיות פנימית, והאופן שבו הקב"ה רואה כל אדם.

1. פירוש רש"י – מתוך חביבותם

רש"י (במדבר ז', י"ב) מביא:

"ולמה חזר וכתב כל קרבנו וקרבנו? לפי שכולן שוות – מתוך שחיבבן, חזר וכתב כל אחד ואחד."

רש"י מלמדנו שהקב"ה חיבב את מעשה כל נשיא, ולכן נתן לו מקום אישי בפסוקי התורה – גם אם מבחינה טכנית מדובר באותו הקרבן בדיוק.

המסר פשוט ועמוק: לפעמים הייחודיות אינה במה שאתה עושה – אלא באופן שבו אתה עושה אותו.

2. מדרש רבה – כל אחד הקריב מדעתו

במדרש במדבר רבה (פרשה י"ג) מובא:

"ולמה חזר וכתב כל אחד ואחד? לפי שכל אחד ואחד הקריבו מדעתו – לפיכך חזר הכתוב וכתבם."

כל נשיא הגיע מיוזמתו, מרצונו, בלי להעתיק מאחרים או להצטוות. הם לא התבקשו לעשות זאת.
ואפילו אם המעשים היו זהים – כשהדחף פנימי, התורה מחשיבה את המעשה כאישי וייחודי.

3. פירוש הרמב"ן – כוונות נבדלות

הרמב"ן (במדבר ז', י"ב ואילך) מוסיף רובד עמוק:
אף על פי שהקרבנות היו שווים במראית עין – הכוונה הרוחנית של כל נשיא הייתה שונה.
אחד כיוון לבריאת העולם, אחד לשבטים, אחר לדגלים ועוד. הוא מציין במיוחד את קרבנו של נחשון בן עמינדב, ופורט כיצד כל פרט בקרבן רומז לשורשים שונים בבריאה ובסודות התורה.

לדבריו, השוויון החיצוני רק מדגיש את העושר הפנימי – זו אותה מתנה, אבל כל אחד נותן אותה מנשמה אחרת.

4. המסר המוסרי – כבודו של היחיד

יש מן המפרשים המאוחרים (ובהם ר' שמשון רפאל הירש) המדגישים את המסר הערכי שבפירוט:

אילו הייתה התורה כותבת "וכן עשה כל נשיא" – היינו לומדים שמה שחשוב הוא המעשה בלבד.
אך כאשר כל אחד מקבל מקום אישי בכתיבה, אנו לומדים שהכוונה, האופי, הרקע, השבט, הזהות – כל אלה נחשבים.
גם אדם שעושה דבר זהה לגמרי לחברו – יכול להיות יחיד ומיוחד, אם פעל מתוך פנימיותו.

5. רעיון נוסף – מאתך:

הרעיון שאתה הבאת מבהיר את הדברים ברוח עכשווית עמוקה:

גם כשאתה עושה משהו שכולם עושים – אם אתה עושה אותו מהלב, הקב"ה רואה את הייחודיות שלך ונותן לך מקום גדול.

במילים אחרות – גם הכפילות אינה כפילות כשבאה מנפש חיה. הקב"ה רואה לא רק מה עשית – אלא איך עשית, למה, ומה עמד בלבך כשהבאת אותו.

הייחודיות שבחזרה

התורה לא חוזרת על עצמה מתוך טכניקה – היא נותנת מקום לייחודיות שבחזרה.
בעולם שבו קל להרגיש "עוד אחד מתוך רבים", התורה מלמדת שכל אחד הוא נשיא – וכל אחד זכאי לפסקה שלמה, גם אם נראה שהוא מביא בדיוק את מה שחברו הביא.

כל עוד הוא הביא את לבו – התורה תכתוב עליו מחדש.