הפסוק שאתה שואל עליו הוא:
"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." (בראשית כח, יב)
ננסה להבין את הסולם הזה בשלוש קומות – כמו הסולם עצמו – ולראות איך זה הופך את העליות והירידות שלנו לחלק מאותו מסלול אחד.
1. הסולם כמפת העולם – הכל עולה ויורד דרך שמים
הפשט שהביאו מפרשים (כגון הרמב"ן) הוא שהסולם מגלה ליעקב איך העולם עובד:
כל מה שקורה בארץ – נעשה דרך מלאכים, שליחים עליונים. הם "עולים" כביכול לדווח לפני ה' וחוזרים "יורדים" לבצע בעולם את מה שנגזר.
מה זה אומר עלינו?
- אין רגע בחיים "מנותק" מהשמים. כל מה שנראה הכי יומיומי – פרנסה, מפגש, עיכוב, הזדמנות – עובר דרך "מלאכים".
- אין פעולה שלנו שנשארת רק "כאן". כל מעשה, מילה ומחשבה – יוצרת מלאך שעולה למעלה, וחוזרת אלינו כהשפעה, כמציאות חדשה.
הסולם הוא לא קישוט חלומי – הוא אומר ליעקב: אתה הולך עכשיו לגלות, לעבודה קשה, לבית לבן. תדע: אין מקום שבו אתה יוצא ממערכת היחסים עם ה'. כל צעד – מחובר לסולם הזה.
2. המלאכים ככוחות ההיסטוריה – עולים ויורדים, אבל מישהו עומד למעלה
המדרש תנחומא מפרש שהמלאכים הם "שרי אומות העולם" – המלאך של בבל, מדי, יוון, אדום – כל אימפריה עולה בסולם, מגיעה גבוה, ואז יורדת. יעקב רואה בסולם את כל ההיסטוריה עד אחרית הימים.
ואז קורה משהו מדהים – אומרת האגדה:
- יעקב רואה את "שר אדום" עולה, ולא רואה אותו יורד – ונבהל: אולי יש כאן כוח שיישאר לתמיד?
- ה' מבטיח לו – גם אם אתה רואה אותו גבוה מאוד, "משם אורידך" (כפי שמובא במדרש על פסוק בספר עובדיה).
מה לומדים מזה על עליות וירידות?
- ההיסטוריה מלאה גלים – עליית מלכויות, נפילתן, גלויות, שואות, גאולות קטנות.
- כל גל כזה הוא "עלה וירד" על אותו סולם. יש כוח אחד שלא זז – "ה' נצב עליו".
- גם הירידות של עם ישראל אינן "יציאה מהסיפור", אלא חלק מהתנועה הכללית שהקב"ה מנהל.
אותו עיקרון חוזר גם בחיים של אדם פרטי – יש תקופות שבהן אתה מרגיש כמו "מלכות" חזקה, ויש תקופות שאתה מרגיש בגלות פנימית. אבל שניהם על אותו לוח בקרה.
3. "עולים ויורדים בו" – ביעקב עצמו, בנפש של כל יהודי
בבראשית רבה מובא שאחד האמוראים דורש: לא "בסולם" הם עולים ויורדים, אלא "בּוֹ" – ביעקב עצמו. כלומר, המלאכים עולים ויורדים על הדמות הרוחנית של יעקב.
מה הכוונה?
הפנים של יעקב חקוקות למעלה, והעולם העליון כל הזמן "מודד" איפה יעקב נמצא עכשיו – עולה, יורד, מתעלה, נופל.
זה כבר לא רק מודל של היסטוריה, אלא של נפש:
- הסולם – זה האדם עצמו, שמחבר גוף ונשמה, ארץ ושמים.
- "מוצב ארצה" – האדם חי בעולם הזה, עובד, אוכל, מתחתן, מתמודד.
- "וראשו מגיע השמימה" – הנשמה שלו שייכת לעולמות עליונים, לכיסא הכבוד.
- "מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" – כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו – יוצרים תנועה למעלה ולמטה.
בחסידות (כגון בדברי "דגל מחנה אפרים") מסבירים שיש באדם מצבים של "גדלות" ו"קטנות" – רגעים של התלהבות, רצוא, ורגעים של עומס, עייפות, בלבול, שוב. הירידה אינה תקלה במסלול – היא חלק מהקצב הטבעי של נשמה שחיה בעולם הזה.
וכאן מגיע החידוש הגדול:
אתה שאלת – איך העליות והירידות הן לא אירועים נפרדים, אלא חלק מאותו מסלול?
התשובה לפי הסולם היא כזאת:
- יש סולם אחד – אין שני עולמות נפרדים, "קדוש" מול "חול". אותו אדם שמתפלל הוא זה שעובד, נלחץ, מתעצבן, נשבר, קם. הכל על אותו סולם.
- הירידה עובדת בשביל העלייה – כמו בסולם:
- לפעמים כדי להגיע לשלב הבא, צריך קצת לזוז אחורה, לייצב את הרגל, לקחת אוויר.
- בנפש – נפילה מגלה מקומות עמוקים יותר של חולשה, של אמת, של תפילה. משם אפשר לעלות למדרגה שלא הייתה אפשרית בלי הנפילה.
- גם כשאתה למטה – הסולם עדיין מוצב.
- אתה יכול להיות ברגש נמוך, בלי חשק, עם בלבול – אבל עצם זה שאתה "מוצב ארצה" והראש שלך שייך לשמים – כבר מחבר אותך.
- כל "עליה קטנה" – ברכה בכוונה, ויתור על מילה פוגעת, דקה של לימוד – זו קפיצה של עוד שלב אחד בסולם.
- יש מי שניצב "עליו" – מעל הכל.
- המדרש והמפרשים מדגישים – מעל הסולם, מעל המלאכים, עומד ה'.
- האדם מרגיש "אני עולה – אני יורד" – אבל יש נקודת מבט שמעל הסולם, שרואה את התמונה כולה: איך כל העליות והירידות בונות אותך לאט לאט.
אפשר לסכם את זה במשפט אחד של רעיון (לא ציטוט ממקור):
הסולם של יעקב בא ללמד – אתה לא עובד את ה' בסדרה של "פעמים שהצלחתי" מול "פעמים שנכשלתי", אלא במסלול אחד ארוך שבו גם הנפילות, גם העייפות, גם הבלבול – הם שלבים שמכינים אותך לעלייה הבאה, כל עוד אתה נשאר על הסולם ולא קופץ ממנו.
אם תרצה, נוכל בפעם הבאה לקחת רק את הדרשה "עולים ויורדים ביעקב" ולהפוך אותה למפה ממש מעשית לכלי עבודה יומיומי – איך נראית עלייה, איך מזהים ירידה שלא שוברת, ואיך הופכים את שתיהן לחלק מאותו קשר עם ה'.