פיטום הקטורת, שהוא סדר ערבוב המרכיבים של הקטורת שהוקטרה במשכן ובמקדש, נושא עמו משמעויות רוחניות עמוקות ומסר רלוונטי לעבודה הרוחנית של האדם.
1. הקטורת במקדש
הקטורת הוקטרה פעמיים ביום, בבוקר ובין הערביים, על מזבח הזהב שהיה בתוך ההיכל. הקטורת כללה 11 סממנים ייחודיים, שחלקם בעלי ריח נעים ואחרים פחות, אך יחד הם יצרו ריח מופלא. התורה מציינת את ההוראות המדויקות להכנת הקטורת כדי להדגיש את קדושתה וייחודיותה.
הפסוק בתורה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבוֹנָה זַכָּה…" (שמות ל, לד).
2. משמעות הסממנים
- תערובת של טוב ורע: בין הסממנים הייתה גם החלבנה, שמפיצה ריח רע בפני עצמה. אך כאשר היא מעורבת עם שאר הסממנים, היא תורמת להרמוניה של ריח נעים. חז"ל לומדים מזה שהקטורת מסמלת את עם ישראל, שבו יש צדיקים וגם רשעים, וכולם נדרשים להיות חלק מהקהילה כדי שתהיה שלמה.
- האחדות: פיטום הקטורת מלמד שהשלמות נוצרת מתוך שילוב בין חלקים שונים, גם כאלה שאינם מושלמים בפני עצמם. זה מסר לאחדות ושיתוף פעולה בין אנשים.
3. הקטורת כסמל לתפילה
חז"ל הקבילו את הקטורת לתפילה. כמו שהקטורת עולה במעלה ונכנסת אל תוך ההיכל, כך גם התפילה עולה לשמים. התפילה, כמו הקטורת, צריכה להיות תערובת של מילים טובות וכנות שמבטאות את עומק רגשות האדם.
- הזוהר הקדוש מדגיש שהקטורת היא סמל של הגנה מפני פגעים ומזיקים רוחניים. כאשר מקיימים את פיטום הקטורת, היא יוצרת "כוח מגן" על האדם ועל העולם.
4. סגולות הקטורת
- להגנה מפני מגפות: המסורת מספרת שהקטורת הצילה את עם ישראל מהמגפה בזמן קורח ועדתו (במדבר יז, יא-יב). היא מסמלת את כוח הכפרה וההגנה.
- לשלום וריח ניחוח: הקטורת מביאה להרמוניה ומשדרת מסר של חיבור רוחני בין האדם לבוראו.
5. מסר לימינו
- אחדות קהילתית: כמו שהקטורת זקוקה לכל סממן כדי להיות שלמה, כך גם החברה שלנו זקוקה לכל פרט, גם לכאלה שתרומתם נראית קטנה או לא נעימה. יחד, אנו יכולים ליצור שלמות.
- הרמוניה פנימית: פיטום הקטורת מלמד אותנו לעבוד על איזון פנימי ולשלב בין החלקים השונים שבנו כדי ליצור שלמות אישית.
להלן הרחבה על כל אחד מהסמנים שהוזכרו בהרכב הקטורת:
- הצֳּרִי – שרף עץ הבָּלְסָם (Commiphora gileadensis) המוכר גם כ"צרי גלעד". שימש כמרכיב בקטורת, לרפואה ולבישום בשל ריחו החזק והניחוחי.
- הצִּפֹּרֶן – זוהה עם התבלין ציפורן (Syzygium aromaticum) או עם חומר המופק מצדפות מים בשם אוניקס. יש לו ריח מתוק וחריף והוא משמש גם כיום לבישום ותרופות טבעיות.
- הַחֶלְבְּנָה – שרף עץ בעל ריח חריף ולא נעים, אשר משתפר כאשר הוא נשרף עם שאר מרכיבי הקטורת. מלמד על הרעיון שחלקים לא נעימים לכאורה יכולים להשתלב לטובה.
- הַלְּבוֹנָה – שרף עצי הבוסווליה (Boswellia sacra), בעל ריח נעים מאוד. שימש גם כקטורת וגם למטרות רפואיות, ומוכר עד היום כחומר אנטי-דלקתי טבעי.
- מוֹר – שרף שמופק מעצי המור (Commiphora myrrha), בעל ריח מתקתק-מריר. שימש כקטורת, תרופה ולשימור גופות, כמו אצל המצרים הקדמונים.
- קְצִיעָה – צמח שזיהויו המדויק אינו ודאי, אך יש סוברים כי הוא שייך למשפחת הקינמון או לצמחים בעלי קליפה ארומטית. ידוע כבעל ריח נעים.
- שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ – צמח נרדי הודי (Nardostachys jatamansi), הגדל בעיקר בהרי ההימלאיה. בעל ריח עז, שימש בקטורת ובבשמים ואף הוזכר במגילת שיר השירים.
- כַּרְכֹּם – זוהה עם הכורכום (Curcuma longa) או עם הזעפרן (Crocus sativus). שניהם ידועים בריחם העז, וצבעיהם החזקים שימשו לטקסים ולתיבול.
- הַקֹּשְׁטְ – שורש צמח בשם Costus speciosus או Saussurea costus. בעל ריח נעים מאוד ושימושים רפואיים ברפואה הקדומה של המזרח התיכון.
- קִלּוּפָה – לפי המסורת, מדובר בחומר ריחני המופק מקליפות עצים, כנראה קינמון סיני או קשקשים מעצי הקינמון. שימש לחיזוק הריח והקטורת.
- קִנָּמוֹן – קליפת עץ קינמון (Cinnamomum verum) בעלת ריח מתוק ומעודן, המשמשת גם כיום כתבלין נפוץ וכמרכיב בבשמים.
תוספות נוספות לקטורת:
- בֹּרִית כַּרְשִׁינָה – ככל הנראה מדובר בצמח "סבון" או "אשל", ששימש לניקוי ולחיטוי, ואולי גם לשיפור בעירת הקטורת. יש המזהים אותו עם Saponaria officinalis.
- יֵין קַפְרִיסִין – יין משובח מאי קפריסין, שנעשה בו שימוש להשריית סממנים מסוימים כדי להוציא מהם את מלוא הארומה.
- מֶלַח סְדוֹמִית – מלח נדיר מאזור ים המלח, ששימש לייצוב בעירת הקטורת ושיפור ניחוחה.
- מַעֲלֶה עָשָׁן – צמח או חומר שהוסף לקטורת כדי להעניק לה עשן עבה וריחני שעלה בצורה ישרה כלפי מעלה, ייתכן שמדובר בחומר ממקור אורגני כלשהו כמו שרף מיוחד.
הקטורת היא תערובת של ריחות מגוונים, וכל אחד מהמרכיבים תורם את חלקו, הן מבחינה ריחנית והן מבחינה רוחנית!
למה אומרים גם לפני שחרית וגם בסוף?
אמירת פיטום הקטורת לפני שחרית ובסוף התפילה היא מנהג ייחודי ועמוק, שנובע מהמשמעות הרוחנית הגדולה של הקטורת ומהכוח המיוחד שלה בתפילה. הנה ההסבר לכך:
1. פיטום הקטורת כתחילת העבודה הרוחנית
אמירת פיטום הקטורת לפני שחרית מהווה הכנה רוחנית משמעותית לתפילה.
- כוח ההגנה של הקטורת: חז"ל מדגישים כי הקטורת מגנה מפני פגעים רעים ומזיקים רוחניים. לפני שמתחילים את עבודת התפילה – שהיא זמן קרבה אל ה' – אנו מזכירים את פיטום הקטורת כדי להתחיל את היום עם הגנה וברכה.
- סמל לתיקון ולזיכוך: תהליך ערבוב הקטורת מסמל זיכוך ותיקון. לפני התפילה, שבה אנו עומדים מול הקב"ה, אנו מזכירים את הקטורת כדי "לטהר" את עצמנו מבחינה רוחנית ולהיות ראויים.
2. אמירת פיטום הקטורת לאחר התפילה
בסוף התפילה, אנו חוזרים ואומרים את פיטום הקטורת.
- להשלים את התפילה: הקטורת מסמלת את ה"ריח הניחוח" שעולה לשמים, וכך התפילה שלנו נחתמת עם רושם של הקרבה רוחנית.
- שמירה על ההשפעה הרוחנית של התפילה: לאחר שסיימנו להתפלל, אנו מזכירים שוב את פיטום הקטורת כדי לשמר את ההגנה והברכה שהושגו במהלך התפילה, וכדי שהשפעתה תלווה אותנו לאורך היום.
3. זמן תפילת שחרית – מקביל לעבודת הבוקר במקדש
- במקדש, עבודת הקטורת נעשתה בכל יום פעמיים: בבוקר ובין הערביים. אמירת פיטום הקטורת לפני שחרית היא מעין שחזור של עבודת הבוקר במקדש, ואמירתה בסיום התפילה מקבילה לעבודה של בין הערביים.
- בכך, אנו מחברים את עצמנו לעבודת המקדש ומביעים את התקווה לגאולה, שבה נשוב להקטיר את הקטורת בבית המקדש.
4. אמירת הקטורת ככוח נגד מזיקים
המדרש והזוהר מדגישים כי הקטורת הייתה בעלת כוח להגן מפני מגפות ופגעים.
- אמירתה פעמיים ביום – בבוקר ובערב – יוצרת שכבת הגנה נוספת על האדם מפני כוחות שליליים במשך היום וגם בלילה.
5. מסר רוחני מהשילוב
- תחילת היום: אנו מתחילים את היום עם פיטום הקטורת כדי להכניס טהרה ואחדות לעשייה שלנו.
- סוף התפילה: אמירת הקטורת בסיום התפילה מדגישה את חשיבותה של התפילה לא רק כמעשה בודד אלא כחלק מהרמוניה כוללת, כמו הקטורת עצמה שנוצרת מהרמוניה של סממנים שונים.
מחזוריות של התחלה וסוף
אמירת פיטום הקטורת לפני שחרית ובסיום התפילה מסמלת את המחזוריות של עבודת המקדש, את הצורך בטהרה ובהגנה, ואת חיבור האדם לאחדות ולרוחניות. זהו ביטוי של קשר תמידי בין האדם לבוראו, עם התחייבות לאחדות ולתיקון אישי וקהילתי.
12 שבטים אז למה רק 11 סממנים?
אם 12 שבטים מסמלים את עם ישראל בשלמותו, מדוע הקטורת כללה רק 11 סממנים?
הנה כמה הסברים עמוקים ומרתקים לשאלה זו:
1. רמז לשבט לוי שמובדל מן הכלל
- ידוע ששבט לוי לא נכלל בחלוקת הארץ ולא נספר עם שאר השבטים בשמות מסוימים, משום שהוא מוקדש לעבודת ה'.
- מכיוון שהקטורת עצמה שייכת לעבודת המקדש ונעשית ע"י כהנים ולוויים, ייתכן שהשבט המייצג את הקודש אינו כלול בספירה הכללית של 11 הסממנים.
- הקטורת באה לכפר על עם ישראל – ושבט לוי, שכבר מובדל בקדושה, אינו זקוק לכפרה זו, ולכן נרמז ע"י אי-הימצאותו במספר הכולל.
2. חלבנה – סמל לרשעים ואחדות
- החלבנה, אחד ממרכיבי הקטורת, ידועה כבעלת ריח רע בפני עצמה. למרות זאת, היא נכללת בקטורת כדי ללמד אותנו שגם הרשעים חייבים להיות חלק מהכלל.
- ייתכן שהמספר 11 דווקא מרמז לכך שאפילו כשנראה שמשהו חסר או פגום – הוא עדיין חלק מהאחדות.
- כפי ששבטי ישראל כוללים בתוכם אנשים בדרגות שונות של צדקות ורשעות, גם הקטורת כוללת מרכיב שלבדו הוא שלילי, אך בתוך הכלל הוא מועיל.
3. רמז לאחדות שמעבר למספרים
- המספר 12 מסמל שלמות חיצונית, אך המספר 11 מסמל את הכוח שמעל הטבע, שכן 12 הוא סדר העולם הטבעי (12 חודשים, 12 המזלות), אך 11 הוא מדרגה מעליהם.
- הסבר חסידי: הקטורת מייצגת כוח רוחני גבוה במיוחד, שמעל המגבלות של הטבע והסדר הרגיל, ולכן המספר שלה אינו 12, אלא 11, המבטא התעלות מעל הגשמיות.
4. רמז לכפרת העם – אחד חסר
- הקטורת נועדה לכפר על עם ישראל, ובתהליך של כפרה יש תמיד אלמנט של חיסרון שצריך לתקן.
- המספר 11 מזכיר לנו שבני ישראל אינם שלמים מצד עצמם – אנו תמיד זקוקים לחיבור נוסף אל ה' כדי להשלים את החסר.
5. מי שבאמת "מעלה את הריח" זה הקב"ה
- הגמרא במסכת כריתות (ו,ב) אומרת שאם חסר אפילו מרכיב אחד מהקטורת – היא פסולה. זה מראה שאין משמעות לשלמות חיצונית של 12, אם התוכן אינו מושלם.
- המספר 11 מבטא שלמעשה השלמות האמיתית מגיעה רק מהקב"ה עצמו, שהוא ה"סממן ה-12", המשלים את הכל.
סיכום – למה 11 סממנים?
✔ שבט לוי מובדל – עבודת הקודש אינה צריכה כפרה.
✔ גם החלבנה (הרשעים) נכללת – אחדות אמיתית.
✔ 11 מסמל קדושה שמעל הטבע.
✔ הקטורת מזכירה לנו את הצורך בהשלמה מהאלוקות.
✔ השלמות האמיתית – רק כשמתחברים לה'.
אז בפעם הבאה שתקראו את פיטום הקטורת, תזכרו – החיסרון במספר אינו טעות, אלא רמז עמוק לאחדות, כפרה וקדושה עליונה שמעל הסדר הרגיל.
