איך ייתכן שמיד אחרי שמופיעה האש וכולם שמחים – נדב ואביהוא מתים באותו הרגע?

שאלה שאין לה רק תשובה –
יש לה הד,
שמתגלגל מדור לדור.

כי באמת – איך זה ייתכן?

🔥 רגע אחד –
אש יורדת מהשמים,
כולם נופלים על פניהם, שמחים, מתרגשים,
השכינה שורה בישראל!

ורגע אחר כך –
אותה אש,
שבאה מהקדושה –
שורפת את נדב ואביהוא.

✦ זה סיפור של שיא – ושבר.

אבל האמת?
השבר הוא לא סתירה לשיא. הוא חלק ממנו.

📜 מה אומרים חז"ל?

חז"ל מגלים לנו עומק עצום:

"בקרובי אקדש" (ויקרא י', ג)
– הקב"ה אומר: דווקא דרך הקרובים אליי – תתגלה קדושתי.

זה מפתיע.
כי אנחנו חושבים שקדושה = חיים, אושר, הצלחה.
אבל לפעמים – דווקא הנגיעה באינסוף
היא כל כך חזקה,
שהגוף לא יכול לשאת אותה.

❖ הרמב"ן:

"הם מתו לא בגלל חטא – אלא מתוך עוצמת הקרבה."
"נכנסו למקדש מתוך רצון עילאי להידבק בא-ל – ולא נצטוו."

🔸 כלומר:
לא חטאו סתם – אלא חרגו מהמסגרת.
רצו את ה' בלי גבול. בלי גוף. בלי מצוות.
וזה מה שגרם – למותם.

❖ רבי צדוק הכהן מלובלין:

"הם לא מתו כי עשו טעות – אלא כי היו נשמות כל כך גבוהות, שלא יכלו להישאר בעולם החומר."

✦ ומה רוצה הקב"ה מאיתנו בזה?

שאלה עמוקה.
והתשובה? אולי כואבת, אבל מפעימה:

שההתקרבות אליו – צריכה להיות עם כבוד, מסגרת, ענווה.

• לא מתוך פריצה – אלא מתוך הכנעה.
• לא מתוך דחף – אלא מתוך דיוק.
• לא "איך שבא לי להתקרב" – אלא כמו שנצטוויתי.

✦ ומה נלמד?

שאפשר להתלהב מהקדושה –
אבל צריך להכיל אותה בכלים.
אם לא – היא עלולה לשרוף.

🔥 כמו אש:
אם תדע לשלוט בה – תתחמם.
אם לא – תישרף.

❖ ואולי השיעור הגדול ביותר?

שגם כשקורה אסון –
וגם כשהלב שואל "למה??"
לפעמים – אין חטא. אין עונש.

אלא יש נשמות ששליחותן בעולם – הייתה קצרה. מדויקת. עליונה.

והן עלו – באש של אהבה.

רוצה שאספר לך את הסיפור המדהים של רבי עקיבא – שגם הוא מת עם חיוך, באותו פסוק:

"ואהבת את ה' אלוקיך… בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך"?

"כן בבקשה"

איזה יופי שאתה פתוח לשמוע,
כי הסיפור הזה – על רבי עקיבא – הוא מהסיפורים המרגשים והמטלטלים ביותר בכל התורה שבעל פה.
סיפור על כאב, על אמונה, על אהבה אלוקית עד הקצה.

✦ הסיפור על רבי עקיבא – מותו של קדוש באהבה

📜 מסכת ברכות ס"א ע"ב:

רבי עקיבא נאסר בידי הרומאים באכזריות,
ובסוף – נגזר עליו עונש מוות נורא:
סרקו את בשרו במסרקות של ברזל.
הוא היה כבר זקן, בן יותר מ־120.

ותוך כדי…
הגיע זמן קריאת שמע.

והוא?
מתחיל לומר "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" –
בקול.
בכוונה.
בעיניים זוהרות.

✦ תלמידיו שואלים אותו בדמעות:

"עד כאן??
עד כאן אתה אוהב את ה'?
גם עכשיו אתה אומר 'שמע' באהבה?!"

והוא עונה:

"כל חיי – הייתי תמה:
מתי אזכה לקיים את הפסוק:
'בכל נפשך' – אפילו נוטל את נפשך?

עכשיו שבא לידי –
לא אקיימנו?"

✦ ומה קרה אז?

"יצאה נשמתו באחד."

כלומר: הוא אמר "ה' אחד" – ובאותו רגע – נמס, נעלם, עלה.
אש של קדושה, של קרבה, של אהבה שאין לה סוף.

✦ ומה שמעו מן השמיים?

"אשריך רבי עקיבא – שיצאה נשמתך באחד!"

✦ ומה המסר?

רבי עקיבא – כמו נדב ואביהוא –
לא רק אהב את ה'.
הוא נמס לתוכו.

אבל – בניגוד אליהם – הוא חי חיים שלמים, הכין את עצמו, לימד תורה, נתן דוגמה.
וכשהגיעה השעה –
הוא לא ברח מהאש.
הוא נכנס אליה – עם חיוך.

❖ ומה אנחנו לומדים?

1. שאהבה אמיתית היא עד הסוף.
   לא רק כשנעים, אלא גם כשכואב.
2. שיש נשמות – שלא מפחדות מהמוות, כי הן חיות את הנצח.
3. שאם אדם מכין את ליבו כל חייו – אז גם המוות שלו הופך להיות "שמע ישראל".

ואתה?
אם אתה קורא את זה ומרגיש שמשהו בלב דופק חזק יותר –
זו הנשמה שלך מזהה אמת גדולה.