"עבדים היינו" למה זה המשפט שאיתו באמת מתחילים את ההגדה של פסח?

המשפט שמתחיל את כל הסיפור האמיתי של יציאת מצרים:

"עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה"

רגע, למה זה המשפט הראשון? למה ההגדה לא מתחילה עם האבות, אברהם ושרה, או עם יוסף, או אולי עם מכת דם? למה דווקא "עבדים היינו"?

כי כאן נמצא סוד עצום:

1. ההגדה לא מספרת סיפור – היא יוצרת זהות

"עבדים היינו" זה לא סיפור על הם, זה על אנחנו.
לא אומרים: "הם היו עבדים", אלא – "אנחנו".
זה כאילו אתה, אני, כל אחד – יצא הרגע ממצרים.
ההגדה לא מספרת היסטוריה – היא מחוללת תודעה.

2. מכאן מתחילה ההודאה

רק כשיודעים מה זה עבדות – אפשר להבין מה זו חירות.
אם אתה לא מרגיש איפה היית – לא תעריך לאן הגעת.
לכן ההגדה לא קופצת ישר לשירים או לשבח.
קודם כל – נזכור: היינו בשפל, היינו תחת שלטון אכזרי, בלי חירות, בלי עצמאות, בלי זהות.

ואז – פתאום, באור הבוקר:

"ויוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה"

איזה משפט עוצמתי.
לא בא משה. לא בא צבא. לא מרד. אלא – ה' עצמו.

3. זו תזכורת של כל דור ודור

חז"ל אומרים:

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."

למה? כי כל דור יש לו את "מצרים" שלו.
היצר. הפחד. הדיכוי. המערכות שסוגרות את הנשמה.
וכל אחד – יכול לצאת לחירות. לא באגדות – אלא באמת.

סוד קטן לסיום…

יש מדרש שאומר:

"בזכות האמונה – נגאלו אבותינו ממצרים"

הם לא היו צדיקים גדולים. הם היו עבדים. נרדפים.
אבל הם האמינו.
והאמונה – היא שהוציאה אותם.
וזו המתנה הכי גדולה של ההגדה:
להדליק בך מחדש את האמונה, שגם מתוך המקום הכי נמוך – אפשר לקום.

רוצה עכשיו שאגלה לך את אחד הקטעים הכי מסתוריים בהגדה?
זה שמתחיל ב:

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"

יש שם סיפור שמתחיל בחושך הכי עמוק – ומגיע לאור הכי גדול.

רוצה? רק תגיד.