טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְדוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם׃ יז וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ יח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְדוָד אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַידוָד אֱלֹהֵינוּ׃ יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה׃ כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם׃ כא וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם׃ כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם׃ ד
א וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְדוָד׃ ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְדוָד (מזה) [מַה ][זֶּה] בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה׃ ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו׃ ד וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ׃ ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְדוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ ו וַיֹּאמֶר יְדוָד לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג׃ ז וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ׃ ח וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן׃ ט וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת׃ י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְדוָד בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי׃ יא וַיֹּאמֶר יְדוָד אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְדוָד׃ יב וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר׃ יג וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח׃ יד וַיִּחַר אַף יְדוָד בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ׃ טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃ טז וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים׃ יז וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת׃
שליחות משה לזקני ישראל: ה' מורה למשה לאסוף את זקני ישראל ולהודיע להם שהוא, אלוקי אבותיהם, מתכוון להוציאם ממצרים ולהביאם אל ארץ כנען, "ארץ זבת חלב ודבש".
ההתמודדות עם פרעה: משה וזקני ישראל יפנו אל פרעה ויבקשו לצאת למסע של שלושה ימים במדבר כדי לזבוח לה'. עם זאת, ה' מזהיר את משה שפרעה לא יסכים בקלות לשחרר את בני ישראל, ולכן יידרש להכות את מצרים בנפלאות גדולות.
הבטחת החן בעיני המצרים: ה' מבטיח שבני ישראל יזכו לחן בעיני המצרים וישאילו מהם כלי כסף, זהב ובגדים, כדי לצאת ממצרים ברכוש רב.
ההתלבטות של משה: משה מעלה ספקות לגבי היכולת שלו לשכנע את העם בכך שה' נגלה אליו. הוא חושש שהעם יפקפק בשליחותו ולא יאמינו לו.
האותות שניתנים למשה:
המטה ההופך לנחש: ה' מורה למשה להשליך את מטהו על הקרקע, והוא הופך לנחש.
היד המצורעת: משה מכניס את ידו אל חיקו, והיא יוצאת מצורעת, ולאחר מכן חוזרת להיות בריאה.
הפיכת המים לדם: ה' מציין שאם האותות הראשונים לא ישכנעו, משה ישפוך מים מהיאור, שייהפכו לדם.
חולשת הדיבור של משה: משה מתוודה על כבדות פיו ולשונו, וה' מבטיח שאהרן אחיו יסייע לו בתקשורת עם העם ועם פרעה.
הכנת המטה לאותות: ה' מורה למשה לקחת את המטה בידו, שבו ייעשה את האותות.
סיפור מרתק:
המנהיג שלא רצה להנהיג
משה, שהיה יכול להימנע מלקיחת תפקיד מנהיגותי, מתמודד עם הפחדים שלו. הוא מביע ספקות ביכולתו, מתנגד לשליחות ואף מבקש שאלוקים יבחר מישהו אחר. עם זאת, ה' לא מוותר עליו ומשכנע אותו בצעדים הדרגתיים.
המדרש מדגיש את העדינות של ה' בהתנהלותו מול משה: הוא מבין את חולשותיו ונותן לו פתרונות מעשיים – אהרן כמתווך, אותות משכנעים, ולבסוף הבטחה שהוא עצמו יהיה עמו בכל צעד.
מסר לדורות:
מנהיג אמיתי אינו זה שמחפש את השררה, אלא מי שמוכן להתעלות מעל הפחדים האישיים ולפעול לטובת הכלל. הסיפור מלמד אותנו שגם כאשר אנו מרגישים שאיננו מוכנים למשימות גדולות, ה' מעניק לנו את הכלים ואת התמיכה הדרושה להצלחה.
