ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדוָד׃ ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְדוָד לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃ ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ׃ ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׃ ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדוָד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים׃ ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם׃ ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְדוָד׃ ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה׃ {פ} י וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ יא בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ׃ יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְדוָד לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׃ {פ} יג וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
התגלות ה' למשה:
ה' מתגלה למשה ומזכיר לו כי הוא נגלה לאבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב – בשם "אל שדי", אך עתה הוא מגלה את שמו המפורש, י-ה-ו-ה. בכך, הוא מדגיש את הבטחתו לקיים את הברית עם האבות להעניק לזרעם את ארץ כנען.
ארבע לשונות הגאולה:
ה' מבטיח למשה ארבעה שלבים בגאולת ישראל:
"והוצאתי" – הוצאה מתחת עול השעבוד.
"והצלתי" – שחרור מעבודת הכפייה.
"וגאלתי" – גאולה שלמה על ידי ניסים ושפטים גדולים.
"ולקחתי" – קבלה לעם ה' תוך יצירת ברית מיוחדת.
ה' מוסיף שתי הבטחות נוספות: "והבאתי" – הבאתם לארץ כנען, ו-"ונתתי" – מתן הארץ לעם ישראל כמורשה נצחית.
משה פונה לבני ישראל:
משה מעביר את דברי ה' לעם ישראל, אך הם אינם שומעים לו בשל "קוצר רוח ועבודה קשה". הסבל הפיזי והנפשי במצרים מכביד עליהם מלראות את תקוות הגאולה.
משה נשלח לפרעה:
ה' מצווה על משה לגשת שוב אל פרעה ולדרוש את שחרור העם. משה מהסס וטוען כי אם בני ישראל עצמם לא שומעים לו, איך יקשיב לו פרעה? הוא מזכיר את כבדות פיו ומרגיש לא ראוי למשימה.
ציווי משותף למשה ואהרון:
ה' מדבר אל משה ואהרון יחד ומצווה עליהם לפעול לשחרור העם. בכך מודגש שיתוף הפעולה בין האחים במשימה הגדולה.
ארבע לשונות הגאולה
בפרשת וארא מופיעה שרשרת הבטחות שמכונה בפי חז"ל "ארבע לשונות של גאולה": והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי (שמות ו:ו-ז). לא מדובר רק במילים יפות, אלא במבנה. התורה מתארת גאולה כמשהו שנבנה שכבה אחרי שכבה.
מה ההבדל ביניהן?
- והוצאתי: קודם כל יוצאים מהלחץ ומהחנק של השעבוד – אפילו לפני שמרגישים חירות אמיתית.
- והצלתי: אחר כך משתחררים מהמערכת שכובלת, מהשגרה שמכתיבה את החיים.
- וגאלתי: מגיע שלב עמוק יותר – חוויית "פדיון", שינוי מצב, לא רק הפסקת סבל.
- ולקחתי: ואז מגיעה הזהות – לא רק יוצאים ממשהו, אלא נכנסים לברית, לשייכות, לייעוד.
וכאן נכנסת תוספת חשובה:
יש מי שמדגישים שגם "והבאתי" (שמות ו:ח) היא לשון נוספת – כי גאולה בלי יעד היא רק יציאה, אבל גאולה שלמה היא גם הגעה. לא מספיק לברוח מהחושך – צריך להגיע למקום שיש בו אור, כיוון ומשמעות.
והעיקרון הכי חשוב:
הגאולה היא תהליך.
היא לא "קליק" של נס שמוחק הכול, אלא מסלול של התקדמות: יציאה, הצלה, גאולה, זהות – ולפי הדגש, גם הגעה.
וזה נכון גם בחיים שלנו: לא חייבים לראות את הסוף כדי להתחיל להיגאל. לפעמים עצם זה שהתחלת לצאת – זה כבר השלב הראשון של כל הסיפור.
