ג א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׃ ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְדֹוָד אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׃ ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה׃ ד וַיַּרְא יְדוָד כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ ה וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׃ ו וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים׃ ז וַיֹּאמֶר יְדוָד רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו׃ ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃ ט וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם׃ י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם׃ יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם׃ יב וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה׃ יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם׃ יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם׃ טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְדוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר׃
משה כרועה צאן: משה רועה את צאן יתרו, חותנו, במדבר ומגיע להר חורב, "הר האלהים".
המראה בסנה הבוער: מלאך ה' מתגלה אליו בתוך סנה בוער שאינו אוכל. משה נמשך למראה ומתקרב להבין את פשרו.
קריאת ה' למשה: אלוקים קורא אליו מתוך הסנה ומורה לו להסיר את נעליו כי המקום קדוש. הוא מציג את עצמו כאלוקי אברהם, יצחק ויעקב. משה מסתיר את פניו מיראת הכבוד.
שליחות משה: אלוקים מודיע למשה שראה את סבל עמו במצרים ושמע את זעקתם. הוא מתכוון להוציאם מעבדות ולהביאם לארץ זבת חלב ודבש. הוא מצווה על משה ללכת אל פרעה ולהוציא את בני ישראל ממצרים.
סירובו הראשוני של משה: משה מטיל ספק ביכולתו למלא את המשימה, וטוען: "מי אנכי כי אלך אל פרעה?"
הבטחת ה': אלוקים מבטיח למשה את נוכחותו ואת הצלחת השליחות, ומסביר שהאות לכך יהיה עבודת ה' על הר סיני לאחר יציאת מצרים.
שאלת שם האל: משה שואל כיצד עליו להשיב לעם ישראל כאשר ישאלו לשמו של האל ששלח אותו. אלוקים עונה: "אהיה אשר אהיה", ומורה לו לומר: "אהיה שלחני אליכם."
שם ה' הנצחי: ה' מוסיף שהשם "י-ה-ו-ה" הוא שמו לעולם, ושכך יזכרו אותו בכל הדורות.
הסנה הבוער – סמלה של ישראל
המדרש רואה בסנה הבוער שאינו אוכל סמל לעם ישראל: למרות שהם סובלים ומדוכאים, הם אינם נעלמים. כמו הסנה שורד בתוך האש, כך גם עם ישראל שורד את התלאות בזכות עמידתו הרוחנית ואמונתו באלוקים.
המפגש של משה עם אלוקים דרך הסנה מלמד על קריאה גדולה לפעולה: לראות את הסבל, להבין את הקושי, אבל גם לזהות את התקווה והיכולת לשנות.
מסר לדורות:
סיפור הסנה הבוער מעודד אותנו לזהות את הקדושה בחיי היום-יום. גם במקומות הפשוטים והקשים ביותר, כמו במדבר או בתוך אש הצרה, קיימת נוכחות אלוקית שמחכה שנבחין בה ונפעל.
