כט וַיְדַבֵּ֧ר יְדוָ֛ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְדוָ֑ד דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ ל וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְדוָ֑ד הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃ ז א וַיֹּ֤אמֶר יְדוָד֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃ ב אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃ ג וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ד וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ ה וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְדוָ֔ד בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃ ו וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְדוָ֛ד אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ ז וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃
משה מתלונן על קושי השליחות:
משה ממשיך לבטא את קשייו ומביע ספק ביכולתו לשכנע את פרעה, בשל היותו "ערל שפתיים" – חוסר ביטחון ביכולת הדיבור שלו.
שליחות משה ואהרון:
ה' מבהיר למשה כי הוא ישמש כ"אלהים" לפרעה, ואהרון יהיה דוברו. בכך, נוצרת שותפות ייחודית בין משה לאהרון, שבה אהרון משלים את יכולתו של משה.
הקושי שבלב פרעה:
ה' מודיע למשה על הקשיית לב פרעה, כחלק מהתוכנית האלוקית להרבות אותות ומופתים במצרים. המטרה היא להראות את עוצמת ה' ולהבהיר למצרים ולעולם כי ה' הוא האלוקים.
השפטים הגדולים והיציאה ממצרים:
ה' מבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים "בשפטים גדולים", ובכך להפגין את כוחו ולהשאיר רושם בל יימחה על העולם כולו.
משה ואהרון מצייתים:
העלייה מסתיימת בציון גילם של משה (80) ואהרון (83) בעת שהם ניצבים מול פרעה. זהו תזכורת כי גיל אינו מגבלה בשליחות ה'.
הקשיית לב פרעה – שיעור באמונה ובחופש הבחירה
שאלת הקשיית לב פרעה העסיקה פרשנים רבים לאורך הדורות. כיצד ניתן להצדיק את הקשיית ליבו של פרעה?
רש"י מסביר שהקשיית הלב באה לאחר שפרעה הרשיע והתריס, וכדי להרבות בו אותות ולגלות את גבורות ה' לעיני כולם. לעומת זאת, הרמב"ן מביא גם כיוון נוסף: בשלב שבו המכות כבר היו עלולות לכפות על פרעה להיכנע רק מתוך חולשת הסבל, ה' חיזק את לבו כדי שהמהלך יימשך ויתבררו האותות והמופתים – לא ככניעה מאולצת בלבד אלא כתהליך שמגלה את שם ה' בעולם. ובמדרש (המובא ברמב"ן) מודגש גם עיקרון של אחריות: לאחר התראות חוזרות וסירוב עקבי, עלול להופיע מצב של "נעילת דלת מן התשובה" כעונש. כך או כך, האותות והמופתים נועדו להבהיר את כוחו של ה' ולהשריש ידיעה ואמונה לדורות, כפי שמדגישה התורה עצמה.
מסר לדורות:
גם כאשר אנו מתמודדים עם אנשים "קשי לב" או סיטואציות שנראות בלתי אפשריות, עלינו לזכור שיש מטרה עליונה ונסתרת בכל מאורע. עלינו להאמין בכוחנו לפעול ולהשפיע, גם אם הדרך נראית קשה ומאתגרת.
