יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים׃ יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ׃ כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד׃ כא וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים׃ כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן׃ ב א וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׃ ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים׃ ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר׃ ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ׃ ה וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה׃ ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד׃ ח וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד׃ ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ׃ י וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ׃
שפרה ופועה מול פרעה: פרעה שואל את המיילדות העבריות מדוע אינן ממיתות את הבנים כפי שציווה, והן עונות לו כי הנשים העבריות "חיות הנה" ויולדות לפני שהן מספיקות להגיע. בתגובה, אלוקים מיטיב למיילדות ומרבה את בני ישראל. הוא אף מעניק להן "בתים" – פירוש חז"ל: בתי כהונה ולוויה ליוכבד ובית מלכות למרים.
גזירת היאור: פרעה מצווה להשליך את כל הבנים הנולדים ליאור, אך להשאיר את הבנות בחיים.
לידת משה: איש ואשה משבט לוי (עמרם ויוכבד) נישאים ונולד להם בן. יוכבד רואה כי טוב הילד ומצפינה אותו שלושה חודשים. כאשר אינה יכולה להסתירו עוד, היא שמה אותו בתיבת גומא על שפת היאור, ואחותו מרים עוקבת מרחוק.
בת פרעה מוצאת את משה: בת פרעה יורדת ליאור ומוצאת את התיבה. היא רואה את הילד הבוכה, חומלת עליו ומזהה שהוא מילדי העברים.
מרים פועלת באומץ: מרים ניגשת לבת פרעה ומציעה להביא אישה עבריה שתניק את הילד. בת פרעה מסכימה, וכך יוכבד אמו זוכה להיניק את בנה ואף מקבלת שכר על כך.
משה גדל בבית פרעה: הילד גדל ומובא לבית פרעה. בת פרעה קוראת לו "משה" כי משתה אותו מהמים.
סיפור מרתק:
אומץ של אמא ואחות – לידת המנהיג הגואל
הסיפור על לידת משה מציג את אומץ ליבן של יוכבד ומרים. יוכבד, אמו של משה, מסכנת את חייה כדי להצפינו, ולאחר מכן, באקט של אמונה גדולה, משאירה אותו בתיבה ביאור. מרים, אחותו, מפגינה חכמה ותושייה כשהיא עוקבת אחר התיבה ומציעה פתרון לבת פרעה.
בת פרעה עצמה מראה חמלה יוצאת דופן בכך שהיא מאמצת את משה, למרות היותו מילדי העברים הנרדפים על ידי אביה. החלטתה היא צעד ראשון בהצלתו של משה ובכך מתחילה את שרשרת האירועים שתוביל לשחרור בני ישראל.
מסר לדורות:
האומץ של נשים אלו, שהאמינו בעתיד טוב יותר, מלמד את החשיבות של פעולה מתוך אמונה ואחריות גם בזמנים קשים. מעשיהן הם ההתחלה של הגאולה העתידית של עם ישראל.
