מדוע פסח שני איננו נמסר ישירות למשה, אלא עובר דרך בני ישראל?

הפסוק שבו מופיע הסיפור של פסח שני הוא:

"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת־קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

— במדבר ט', ו–ז

רק אז משה פונה אל ה' – וה' משיב לו את ההלכה על פסח שני.

🔹 אז למה לא נאמרה הלכה זו ישירות מה’?

תשובה קצרה:

כי פסח שני לא נמסר מלמעלה – עד שמישהו מלמטה ביקש.

🔹 עומק העניין – 3 רבדים:

1. פסח שני – תיקון שנולד מתוך געגוע

• פסח שני הוא הזדמנות שנייה.
• אבל היא לא ניתנה מראש – רק כשבאו אותם האנשים ואמרו: "למה ניגרע?" – נפתחה האפשרות.
• כלומר: הקב"ה חיכה לרצון – כדי לפתוח שער שלא היה קיים.

2. חידוש בתורה דרך האדם

זה אחד המקומות המופלאים בתורה בהם הלכה נולדת מתוך פנייה אנושית.

• לא "ירדה" מלמעלה.
• אלא "צמחה" מתוך כאב, רצון, קירבה.

יש הלכות – שהקב"ה נותן.
ויש הזדמנויות – שהאדם יוצר, והקב"ה עונה.

כך כותב הרמב"ן (במדבר ט', ז):

"זה לימוד גדול – שאין מונע מלהביא שאלה אל ה' גם על מה שלא נצטווה בו, ויתחדש דין בתורה על ידו."

3. המסר לדורות: גם כשנראה ש"פספסת" – תוכל לבקש מחדש

• פסח שני הוא סמל לתשובה, להזדמנות שנייה.
• הוא מלמד אותנו: אם אתה באמת רוצה – אפילו שמיים ייפתחו בעבורך.
• אבל – זה מתחיל בך. בשאלה. בכמיהה.

🔹 רעיון דרשני לסיום:

"למה ניגרע?" – שאלה אחת כואבת, אמיצה ואמיתית – פותחת פתח לדורות.
ודווקא כשלא נמסר מראש – זה מגלה: לפעמים החידוש הגדול בא מהלב האנושי.