הפסוק שבו מופיע הסיפור של פסח שני הוא:
"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת־קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
— במדבר ט', ו–ז
רק אז משה פונה אל ה' – וה' משיב לו את ההלכה על פסח שני.
🔹 אז למה לא נאמרה הלכה זו ישירות מה’?
תשובה קצרה:
כי פסח שני לא נמסר מלמעלה – עד שמישהו מלמטה ביקש.
🔹 עומק העניין – 3 רבדים:
1. פסח שני – תיקון שנולד מתוך געגוע
- פסח שני הוא הזדמנות שנייה.
- אבל היא לא ניתנה מראש – רק כשבאו אותם האנשים ואמרו: "למה ניגרע?" – נפתחה האפשרות.
- כלומר: הקב"ה חיכה לרצון – כדי לפתוח שער שלא היה קיים.
2. חידוש בתורה דרך האדם
זה אחד המקומות המופלאים בתורה בהם הלכה נולדת מתוך פנייה אנושית.
- לא "ירדה" מלמעלה.
- אלא "צמחה" מתוך כאב, רצון, קירבה.
יש הלכות – שהקב"ה נותן.
ויש הזדמנויות – שהאדם יוצר, והקב"ה עונה.
כך כותב הרמב"ן (במדבר ט', ז):
"זה לימוד גדול – שאין מונע מלהביא שאלה אל ה' גם על מה שלא נצטווה בו, ויתחדש דין בתורה על ידו."
3. המסר לדורות: גם כשנראה ש"פספסת" – תוכל לבקש מחדש
- פסח שני הוא סמל לתשובה, להזדמנות שנייה.
- הוא מלמד אותנו: אם אתה באמת רוצה – אפילו שמיים ייפתחו בעבורך.
- אבל – זה מתחיל בך. בשאלה. בכמיהה.
🔹 רעיון דרשני לסיום:
"למה ניגרע?" – שאלה אחת כואבת, אמיצה ואמיתית – פותחת פתח לדורות.
ודווקא כשלא נמסר מראש – זה מגלה: לפעמים החידוש הגדול בא מהלב האנושי.