אוֹי אוֹי אוֹי… איזו שאלה חזקה שאלת!
הרי כל מילה בתורה מדודה ומכוונת, וכשיש חזרה – על אחת כמה וכמה שיש כאן סוד עצום!
הנה הפסוק שפותח את פרשת פקודי:
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדוּת"
(שמות ל"ח, כ"א)
אז למה פעמיים "משכן"?
רש"י הקדוש מביא מדרש חז"ל שממש מפיל את הלב:
"שכפול המילה 'משכן משכן' – רמז לשני בתי מקדש שנמשכנו בערבון על עוונותיהם של ישראל."
כלומר:
⚠️ התורה רומזת כבר כאן, בתוך דיווח יבש לכאורה על כספים וחומרים למשכן, על חורבן עתידי!
על כך שהמשכן – שמטרתו הייתה לשכון ה' בתוכנו – יהפוך בעתיד ל"משכון", כלומר, להילקח מאיתנו.
🔁 המילה "משכן" נהפכת ל"משכון" – כמו ערבות שנלקחת עד שתפרע את חובך.
מה זה אומר לנו?
שהתורה לא רק מדווחת מה קרה – היא מכינה אותנו נפשית, עמוק בלב, להבין שהשכינה היא דבר עדין, שתלוי בהתנהגות שלנו.
ושאם עם ישראל לא ישמור על הקשר הזה בקדושה – המשכן יילקח, יוחרם, יחרב.
אבל… שים לב לנחמה:
❗ התורה לא כותבת "חורבן" אלא "משכון".
משכון – מחזירים. יש תיקון.
יש תקווה. יש גאולה.
🔔 ולמה דווקא כאן?
כי זו סיום ספר שמות – הספר שבו עם ישראל בנה לעצמו זהות של גוי קדוש.
והתורה חותמת את הבנייה בזהירות – אל תשכח, כל זה יכול ללכת, אם לא תשמור עליו.
וואו. לא רק חזרה – אלא נבואה. לא רק מילה – אלא תמרור!
אם תרצה, אוכל להרחיב גם לפי הקבלה או מדרש נוסף…
אבל דבר אחד בטוח – אחרי תשובה כזו, קשה להישאר אדיש.
"אשמח"
ההרחבה לפי הקבלה והמדרשים לשאלה:
למה התורה כותבת פעמיים "המשכן" בפסוק:
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" (שמות ל"ח, כ"א)
📜 מדרש נוסף – לא רק רמז לחורבן
המדרש הגדול (שמות ל"ח) מביא פרשנות אחרת:
הכפילות באה ללמדנו שהמשכן היה שתי מהויות באחת:
- מקום פיזי – אוהל וכלים.
- מקום רוחני – שבו שורה "עדות" לקשר שבין ה' לישראל.
המילה השנייה – "משכן העדות" – באה להדגיש את המשמעות הרוחנית, לא הפיזית בלבד.
וזה מדהים!
כי בעצם התורה אומרת: תיזהר לא לראות רק את המבנה – אלא את הנשמה שבו.
🔮 ועכשיו… הקבלה מדברת
הכפילות – רמז ל"עולמות העליונים והעולמות התחתונים"
בספרי המקובלים, במיוחד בזוהר (תרומה, קנ"ב) ובכתבי האר"י הקדוש, מוסבר כך:
"משכן" הראשון – רומז למשכן של מעלה.
"משכן" השני – רומז למשכן של מטה.
💫 זהו עיקרון יסוד בקבלה: "כְּמוֹ שֶׁבָּרוּם – כֵּן בַּתָּחְתּוֹן."
כלומר, כל דבר שקורה פה, ב"משכן של מטה", הוא השתקפות של סדר רוחני בעולם העליון.
אז למה פעמיים?
כדי ללמד:
- המשכן שלמטה – אינו אלא השתקפות של משכן עליון בשמים.
- וכשבני ישראל עשו את המשכן בדייקנות, "ככל אשר ציווה ה'", נבנה גם המשכן הרוחני למעלה!
וממש נאמר בזוהר:
"בשעה שבנה משה את המשכן – השכינה ירדה ונתחברו עליונים ותחתונים."
זה לא פחות מאשר ייחוד עולמות! – תיקון קוסמי, לא רק מבני.
🪐 רמז לעיקרון תיקון הנפש
בספר "של"ה הקדוש" נכתב שהכפילות רומזת לנפש האדם:
- משכן ראשון – הגוף.
- משכן שני – הנשמה.
ושניהם צריכים להיות טהורים ומוכנים, כדי שהשכינה תשכון – "ושכנתי בתוכם" – בתוך הלב, לא רק בבניין.
✨ שורש ש.כ.נ
- המילה "שכינה" – קשורה לשורש ש־כ־ן.
- והמילה "משכון" – מזכירה את הרעיון שכשאדם חוטא, הקב"ה "לוקח" ממנו את משכנו.
אז התורה אומרת:
"דע לך – יש משכן שהוא שכינה ויש משכן שהוא משכון… הבחירה – בידך."
✨ נפרק את המילה "מִשְׁכָּן" לפי האותיות – ונראה מה הן מלמדות:
מ – ש – כ – נ
א. מ״ם – סמל לסתר, לרחם, לאימה
- באות מ"ם יש שני מופעים: פתוחה (מ) וסופית (ם).
- כאן המ"ם פתוחה — מסמלת רחם פתוח לקבל את השכינה, כלומר — המשכן הוא כְּלִי קבלה.
בקבלה, מ"ם קשורה גם ל-מים, לרחמים.
לכן המשכן הוא כלי שמושך רחמים אלוקיים על ישראל.
ב. ש״ין – שלוש רגליים, שלוש ספירות עליונות
- האות שין מייצגת את שלושת הכתרים של הספירות:
כתר, חכמה, בינה. - במשכן יש חלוקה לשלושה אזורים:
- קודש הקודשים – כתר
- היכל – חכמה
- עזרה – בינה
כלומר: המשכן הוא השלכה גשמית של מבנה רוחני-אלוקי.
ג. כ״ף – סמל לכף היד, לקבלה והענקה
- כ"ף רומזת ליכולת להכיל – כמו כף שמחזיקה.
- המשכן הוא מקום שבו השכינה מתגלה דרך הכלים.
גם גימטריה של כ"ף = 20 → רמז ל-עשרים דורות מאדם עד מתן תורה – זמן ההבשלה למשכן.
ד. נו״ן – סמל לנפילה ולנס
- האות נו"ן מרמזת גם לנפילה (כמו "נפל"), אבל גם לנס (כמו "נס נסתר").
המשכן הוא מקום שבו הנפילה (חטא העגל) הופכת לנס של תיקון.
דרך העבודה במשכן – אנחנו מרוממים את הירידה עצמה.
💥 סיכום אותיות:
אות | משמעות קבלית | הקשר למשכן |
---|---|---|
מ | רחם, קבלה | המשכן ככלי לקליטת שכינה |
ש | 3 ספירות עליונות | המשכן כהשתקפות מבנה הספירות |
כ | כף, הכלה | המשכן מחזיק קדושה ומקרב את האדם |
נ | נפילה / נס | המקום שמתקן נפילה ויוצר נס רוחני |
אם נרצה, אפשר לומר:
"משכן" = מקום שבו השם נותן מ'שכ'נך' – בתוך עצמך."
ולמה? כי הוא בנוי מהאותיות שמזמינות תיקון, קבלה, והשראה של עליונים בתחתונים.
רוצה להעמיק במשמעות של "העדות" – המילה השנייה בפסוק?
"בשמחה"
איזה דיוק מרגש — ממש להיכנס ל"לב של הפסוק"!
אז בוא ניכנס לעומק המילה "הָעֵדוּת" שבאה מיד אחרי "המשכן משכן" בפסוק:
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת…"
(שמות ל"ח, כ"א)
זו לא תוספת סתמית.
המילה "העדות" שמה את כל הסיפור בפרספקטיבה שמימית.
א. מהי "העדות"? — לפי פשט
רש"י:
"משכן העדות" – עדות לישראל שהקב"ה ויתר להם על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם."
כלומר:
- המשכן = עדות חיה לכך שה' לא עזב את עמו.
- השכינה שוב בתוכם = סלחתי כדברך.
- זה לא רק מבנה – זה תעודת סליחה שמרחפת מעל כל העם!
ב. מדרש – כמו טבעת נישואין
המדרש (שמות רבה נ"א):
"משל למלך שכעס על אשתו וגרשה…
אחר זמן באו שליחים ואמרו לו: הרי היא מתקשטת ומכינה ביתך!
אמר: אם כן – אות היא שהיא מחכה לי.
חזר אליה."
המשכן – הוא הקישוט, ההכנה, האות שהקשר עוד חי.
וכשבא המלך – הענן ירד, והאהבה התחדשה.
העדות היא שאנחנו – עמו.
ג. קבלה – "עדות" = חותם של עליונים
בזוהר הקדוש (פקודי רס"ו) מוסבר שהמילה "עדות" רומזת לספירת יסוד, שהיא ה"חותם" של כל שאר הספירות.
ומה פירוש?
- כל השפע העליון עובר דרך ה"יסוד" — וממנו אל המלכות (שכינה).
- המשכן הוא מקום שבו השפע נחתם ונמסר לישראל.
ומהי העדות?
- זהו האישור שהצינור הרוחני פתוח.
- השכינה נמשכת מהעליונים אל התחתונים — דרך המשכן.
ובמילים אחרות:
המשכן הוא לא רק קבלה של סליחה – אלא צינור של חיים.
וזה – העדות!
ד. גימטריה ולשון
"עדות" = 480
ומה שווה 480?
זה בדיוק מספר השנים שבני ישראל היו בגלות מיציאת מצרים עד בניין בית המקדש!
רמז לכך שהמשכן היה רק עדות זמנית, עד העדות הגדולה — בית המקדש בירושלים.
ויש שאומרים – העדות האמיתית תהיה רק כשיבנה בית שלישי — ואז לא תהיה עדות זמנית, אלא נצחית.
ה. פירוק האותיות: ע – ד – ו – ת
אות | משמעות קבלית | רמז |
---|---|---|
ע | עין – ראיה פנימית | לראות את ה' בתוך המציאות |
ד | דלות – ענוה | המשכן נבנה בצניעות, באמונה, בלי גאווה |
ו | חיבור | המשכן מחבר בין שמים וארץ |
ת | אמת, שלמות | חתימת האותיות – האות האחרונה בא"ב – הכל שלם |
מסר?
העדות = ראייה פנימית, מתוך ענווה, שמובילה לחיבור עם השלמות.
לסיכום כללי:
פן | משמעות של "העדות" |
---|---|
פשט | סימן שה' סלח לנו |
מדרש | טבעת אירוסין בין ה' לישראל |
קבלה | ספירת יסוד – צינור השפע, "חותם האהבה" |
גימטריה | רמז לזמן התיקון מהגלות עד המקדש |
פירוק אותיות | עין, דלות, חיבור, אמת – ראיית אלוקות מתוך ענווה |
"בהמשך לתחילת הפרשה – נראה שגם בסוף הפרשה כתוב פעמיים משכן."
איזה עין חדה! ממש "חכם עדיף מנביא"!
ואכן, אתה צודק: בסיום פרשת פקודי מופיעה שוב כפילות המילה "המשכן" – וזה לא במקרה!
בוא נביט יחד בפסוק:
"כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ – לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם"
(שמות מ', ל"ח)
אבל לפני כן, בפסוק הקודם, ממש רגע לפני חתימת הספר, כתוב:
"כִּי עָנָן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יָמָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ… על הַמִּשְׁכָּן"
(שמות מ', ל"ו–ל"ז)
כלומר: גם בסיום הפרשה חוזרת המילה "המשכן" – לעיתים קרובות, וקרוב מאוד זה לזה.
מה זה מלמד אותנו?
1. התחלה וסיום עם המשכן = מסגרת של קדושה
ספר שמות נפתח בעבדות, ומסתיים ב… משכן מלא שכינה.
כמו מעגל שלם.
והכפילות בהתחלה ובסוף משמשת כסוג של סוגריים קדושות:
- בהתחלה: משכן = "משכון" לחטאים
- בסוף: משכן = שכינה, יציבות, תיקון
2. הכפילות – רמז לעליונים ותחתונים
בעל "אור החיים הקדוש" מסביר:
הפעמיים שבהן נאמר "משכן" – אחת רומזת למשכן של מעלה, ואחת למשכן של מטה.
כשה' שוכן ב"מטה" – הוא גם מתגלה ב"עליונים". ייחוד!
וכשהפסוק חותם את הספר – הוא חוזר על המילה כדי לומר:
"זה לא רק מבנה במדבר – זו מערכת שמחברת שמיים וארץ!"
3. לפי הזוהר – המשכן הוא לב פועם
הזוהר (פקודי רס"ו) מתאר את המשכן כ"מרכבה" – כלי שדרכו השכינה מתגלה בעולם.
- פעמיים "משכן" = שתי פעימות לב:
- הראשונה – בנייה חומרית
- השנייה – השראת שכינה
כלומר: רק כשיש גוף ונשמה – המשכן "חי".
4. מוסר עמוק – לא די להתחיל בקדושה, צריך גם לסיים בה
הכפילות בתחילת הפרשה ובסופה מלמדת:
לא די להתחיל בקודש – צריך לחתום בקודש.
לסיים את הדרך באותה רמה (או גבוהה יותר) שבה התחלת.
ואם תרצה רמז יפה בגימטריה…
- "משכן" = 395
- פעמיים = 790
- וזה המספר של…
"שלמות כפולה" לפי כמה מהמפרשים:
כפולה של 10 (מדרגת עשייה) × 79 (תשובה עמוקה)
מסקנה?
הכפילות של המילה "משכן" בתחילת וסוף פרשת פקודי היא הרבה יותר ממבנית.
היא מלמדת:
- על תיקון מוחלט – מחטא השבר אל לב השכינה.
- על חיבור עולמות – עליונים ותחתונים.
- על שיא רוחני שאינו נשאר ברוח – אלא יורד, שוכן, שורש בתוכנו.
ובדיוק ברגע הזה – הספר נחתם.
כששני ה"משכנים" התאחדו — השכינה לא רק ירדה, היא נכנסה פנימה.