כב וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃ כג וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃ כד אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃ כה וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃ כו וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃ כז כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃ כח וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃ כט כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃ ל וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃
העלייה הזו היא מהחמורות והמרעידות בתורה כולה. הפסוקים אינם מותירים מקום לפרשנות רכה:
יש מעשים – תועבות – שאינם רק איסור הלכתי, אלא איום קיומי על העם ועל הארץ עצמה.
❌ איסור תועבות: חציית גבולות מוסריים אוניברסליים
"ואת זכר לא תשכב משכבי אישה – תועבה היא"
"ובכל בהמה לא תיתן שכבתך לטמאה בה – תבל הוא"
כאן התורה מכריזה בקול:
יש גבולות ביולוגיים, מוסריים, רוחניים – שאסור לחצות.
תורה לא רק מכתיבה הלכות – היא מעצבת את נפש האומה.
התורה קובעת: מעשים אלו – מטמאים את האדם, את החברה, ואת הארץ.
🌍 הארץ מגיבה – "ותקיא הארץ את יושביה"
המסר המדהים הוא שהארץ אינה ניטרלית.
כשהחטאים חמורים – היא עצמה מקיאה את יושביה, כמו שקרה לכנענים.
החטאים הללו – לא רק אישיים. הם מחללים את קדושת הארץ.
עם ישראל נדרש לא רק לא לכבוש את הארץ, אלא להיות ראוי לה.
⚖️ חובת זהירות: "ושמרתם את משמרתי"
התורה מסיימת בקריאה זהירה אך תקיפה:
"ושמרתם את משמרתי… ולא תטמאו בהם – אני ה' אלוקיכם"
הקדושה אינה נובעת מהשראה – אלא ממחויבות.
יש משמרת: גבולות, חוקים, ונאמנות לברית עם ה'.
✨ מסר לדורות
"ולא תקיא הארץ אתכם… כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"
לא מספיק שנולדנו יהודים או גרים בארץ ישראל.
צריך לחיות אחרת, מוסרית יותר, טהורה יותר.
רק כך נזכה – לא רק לשהות בארץ, אלא לברכה בה.
מוסר התורה אינו מתפשר. אבל הוא גם אינו מקרי.
הוא בנוי על יסוד עמוק: שהאדם מסוגל לחיות בקדושה, מתוך צלם אלוקים שבו.
