פרשת אמור – עלייה חמישית

כג וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כד דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃ כה כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַידוָֽד׃ כו וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כז אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַידוָֽד׃ כח וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ כט כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃ ל וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ לא כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ לב שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃

העלייה החמישית בפרשת אמור עוסקת בשני מועדים מהותיים ומסתוריים בלוח השנה העברי: ראש השנה ויום הכיפורים – שני ימים שמהווים את פתיחתו של חודש תשרי, לב לבו של זמן התשובה והחשבון האישי.

📯 ראש השנה – "זיכרון תרועה"

"בחדש השביעי באחד לחודש.. שבתון, זכרון תרועה, מקרא קודש" (ויקרא כ"ג, כ"ד)

על ראש השנה התורה אומרת מעט – אבל המעט הזה עמוק מאד.

• הוא "שבתון" – יום של מנוחה מוחלטת.
• הוא "זכרון תרועה" – תקיעה בשופר שנועדה לעורר את הזיכרון – שלנו ושל הקב"ה.
• הוא "מקרא קודש" – זמן של התקדשות מיוחדת.

👂 תרועה איננה רק צליל – אלא קריאה פנימית. היא קוראת לנו לשוב, להתבונן, להיזכר מי אנחנו ומה תכליתנו.

⚖️ יום הכיפורים – שיאו של חשבון הנפש

"בעשור לחודש השביעי הזה – יום הכיפורים הוא… ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כ"ג, כ"ז)

יום הכיפורים הוא מועד חריג:

• הוא היחיד בו נצטוינו לענות את נפשנו בצום ובפרישות גופנית.
• הוא אינו חג שמח, אך הוא שיא הקדושה: יום אחד בשנה שבו גם כהן גדול נכנס לקודש הקודשים.

הפסוקים מדגישים:

• "כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ"
• "כִּי כָל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא־תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ"
• "וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה… מְלָאכָה… וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא"

כלומר – זהו יום שבו כל אחד ואחת אחראים אישית לקדושת היום. אין תיווך – יש דיאלוג ישיר עם הבורא.

🔁 ושימו לב: "בעשור לחודש" – אבל התענית מתחילה מהערב שלפני, כפי שנאמר:

"בתשעה לחודש בערב… מערב עד ערב תשבתו שבתכם"

💡 חז"ל למדו מכאן שצריך להוסיף מחול על הקודש, ולהתחיל את הקדושה עוד לפני שהיא נכנסת. הכנה נפשית היא חלק מהקדושה.

🔍 עיונים ומסרים:

• מדוע התורה מכנה את יום הכיפורים "שבת שבתון" כמו שבת ממש?
• מה ההבדל בין "זכרון תרועה" בראש השנה – לבין התרועה עצמה?
• למה דווקא צום וענוי מביאים ל"כפרה"?
• וכיצד נבין את האחריות האישית המוטלת על כל אחד – לנהוג ביום הזה בקדושה, אפילו בלי שהזכירו עונש מלקות או מיתה בבית דין?

✨ סיכום:

העלייה הזו לא רק מלמדת על מועדים בלוח השנה – אלא מחנכת אותנו לזמנים של חשבון נפש אמיתי.
ראש השנה קורא לנו להיזכר מי אנחנו,
ויום הכיפורים קורא לנו להיטהר באמת.
שני הימים הם שערים – לא רק בזמן, אלא בלב.