י א וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ׃ ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדוָד׃ ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְדוָד אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ ד כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ׃ ה וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה׃ ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה׃ ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְדוָד אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם׃ ח וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְדוָד אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים׃ ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְדוָד לָנוּ׃ י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְדוָד עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם׃ יא לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְדוָד כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה׃
בפרשה זו, הקב"ה שולח את משה לדבר עם פרעה ולהתריע על מכת הארבה שתבוא אם לא ישלח את בני ישראל. המכה מתוארת כקטסטרופלית, שתכסה את כל הארץ ותשמיד כל פיסת ירק שנותרה לאחר הברד. פרעה קורא למשה ולאהרון לשוב ומנסה להתמקח, ושואל מי בדיוק יבוא לעבוד את ה'. משה משיב בבירור: "בנערינו ובזקנינו נלך," כלומר כל העם, ללא יוצא מן הכלל. פרעה, בתגובה, מסרב ומגרש את משה ואהרון.
מסופר במדרש שכשפרעה שמע שמשה מתעקש לקחת גם את הילדים והנשים, הוא חשב בליבו שמדובר בתכסיס. הרי איזו אומה לוקחת עימה את כל העם כדי לעבוד את האל במדבר? אך משה התעקש, כי חינוך הילדים הוא אבן היסוד של כל עם. דווקא הילדים הם אלו שממשיכים את מורשת האבות ומבטיחים את עתידו של העם. במכת הארבה, דווקא הניגוד בין השמדת יבול מצרים ושמירת חיי ישראל מזכיר לנו את חשיבותה של ההגנה על העתיד – דרך החינוך והתורה.
מסר לדורות – כאשר אנו עומדים מול אתגרים, עלינו לשים בראש ובראשונה את הדורות הבאים. עלינו להבטיח שצורכי הילדים יישמרו, שהאמונה והערכים יועברו הלאה. גם כשיש לחצים חיצוניים, יש להחזיק חזק באמונה ובערכים.
