יב וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד׃ יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַידוָד נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה׃ יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן׃ טו וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַידוָד אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם׃ יז וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַידוָד אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה׃ יח וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְדוָד׃ יט וַיַּהֲפֹךְ יְדוָד רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם׃ כ וַיְחַזֵּק יְדוָד אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ כא וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ׃ כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃ כג לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם׃
בעלייה זו אנו עדים להמשך של המכות על מצרים: מכת הארבה שהשחיתה את מה שנותר אחרי הברד, ומכת החושך שגרמה לאפלה מוחלטת במצרים במשך שלושה ימים. הארבה כיסה את כל הארץ ואכל את כל היבול והעצים. לאחר מכן, פרעה מבקש ממשה ואהרון להתפלל להסרת הארבה, אך למרות שהמכה הוסרה, פרעה שוב מחזק את לבו ואינו משלח את בני ישראל. לאחר מכן באה מכת החושך, שבה במצרים היה חושך מוחלט, אך בבני ישראל היה אור בכל מושבותיהם.
בסיפורי חז"ל, מסופר כיצד בזמן מכת החושך היה זה הרגע שבו בני ישראל יכלו לבדוק את רכוש המצרים, כדי לקיים את בקשת ה' לשאול כלי כסף וכלי זהב לקראת יציאתם. אך מעבר לכך, מכת החושך הייתה גם הזדמנות לישראל לראות את האור המיוחד השמור להם, אור שמבטא את הקשר המיוחד בין ישראל לה' גם בזמנים של קושי ואפלה.
גם בזמנים החשוכים ביותר, כשנדמה שהכל אפוף באפלה, יש לנו את האפשרות למצוא את האור הפנימי השמור לנו. אור זה הוא האמונה והתקווה שמובילות אותנו קדימה גם כשהמציאות סביב נראית חסרת תקווה.
