יא וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃ יב וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ יג וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְדוָ֖ד בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ יד וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ טו וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ טז וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֽוֹן׃ יז וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ יט וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי שַׁדָּֽי׃ כ וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ כא וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃ כב וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ כג וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃ כד וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃ כה וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃ כו וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ כז וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ כח אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ כט וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְדוָ֔ד אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְדוָ֥ד דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ ל וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃ לא וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃ לב וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְדוָ֛ד עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃ לג וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְדוָ֔ד דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְדוָ֜ד נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃ לד וַעֲנַ֧ן יְדוָ֛ד עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
במדבר י': י"א–ל"ד
🏕️ תחילת המסעות – בפעם הראשונה
"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית… נַעֲלָה הֶעָנָן…"
לראשונה מאז הקמת המשכן – הענן עולה, ועם ישראל יוצא למסע הראשון מאז מעמד הר סיני.
הענן – אות מסע. הכיוון – מדבר פארן.
🚩 סדר המחנות בתנועה
התורה מתארת את הסדר המדויק שבו נסעו השבטים:
- מחנה יהודה (יהודה, יששכר, זבולון)
- פירוק המשכן – בני גרשון ומררי נושאים אותו
- מחנה ראובן (ראובן, שמעון, גד)
- הקהתים – נושאי כלי הקודש
- מחנה אפרים (אפרים, מנשה, בנימין)
- מחנה דן (דן, אשר, נפתלי) – המאסף, סוגר את השיירה
הסדר מוקפד, היררכי, כמו תהלוכה של מלך – כל שבט במקומו ובייעודו.
👨👨👦👦 משיכת חובב – בעל הידע במדבר
"לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ…"
משה מפציר בחותנו, חובב בן רעואל (ייתכן והוא יתרו), להישאר איתם.
משה מזהה את מעלותיו:
"והיית לנו לעֵינָיִם" – מורה דרך, מבין את המדבר, מבין את העם.
למרות שחובב מסרב תחילה, משה מדגיש:
"כִּי יְדוָד דִּבֶּר־טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" – ומי שדבוק בישראל, יהיה שותף לטובה האלוקית!
🧭 ארון הברית מוביל את הדרך
"וַאֲרוֹן בְּרִית־יְדוָד נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם…"
הארון – לא סתם נישא על ידי העם, אלא מוביל אותם.
לא העם סוחב את השכינה, אלא השכינה סוחבת את העם –
מורה להם מנוחה, דרך, וייעוד.
🔥 הענן ביום – הסמל של ההשגחה
"וַעֲנַן יְדוָד עֲלֵיהֶם יוֹמָם…"
הענן אינו נעלם אף לרגע – מסמל את הליווי המתמיד.
גם במסע, גם במדבר, גם באי-ודאות – ה' לא עוזב אותנו לרגע.
📘 נקודות למחשבה:
- האם אנחנו יודעים "לנוע במסע" כשמגיע הרגע?
- האם אנחנו פועלים לפי סדר וייעוד – כמו כל שבט במקומו?
- האם אנחנו יודעים לזהות אנשים עם ניסיון חיים, כמו חובב, ולשמוע בקולם?
- האם אנחנו רואים את ארון ה' מוביל אותנו, או שאנחנו חושבים שאנחנו סוחבים אותו?
