פרשת בהעלותך – עלייה רביעית

טו וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃ טז כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃ יז וּלְפִ֞י הֵעָלֹ֤ת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יח עַל־פִּ֣י יְדוָ֗ד יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְדוָ֖ד יַחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ יט וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְדוָ֖ד וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ כ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְדוָד֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְדוָ֖ד יִסָּֽעוּ׃ כא וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ כב אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ כג עַל־פִּ֤י יְדוָד֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְדוָ֖ד יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְדוָד֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְדוָ֖ד בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ י' א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃ ג וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ד וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ה וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃ ו וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃ ז וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃ ח וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ ט וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְדוָ֣ד אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ י וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְדוָ֥ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃

במדבר ט': ט"ו – י': י'

☁️ עמוד הענן – נווט המדבר

"וּבְיוֹם הָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן… וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה"

מאותו רגע שהוקם המשכן – הענן שוכן עליו ביום, ואש נראית עליו בלילה.
וכשנעלה הענן – העם יוצא לדרך. אם הענן שוהה – גם העם שוהה.

העם לא נע לפי החשק או הלוגיקה, אלא אך ורק על פי דיבור ה'.
יום? לילה? חודש שלם? הכול על-פי הענן.

✨ מסר נצחי: לך אחרי הענן…

לפעמים אנחנו רוצים לזוז, לפעול, לפרוץ – אבל הענן עוד לא נע.
ולפעמים הענן מתרומם, וצריך לצאת לדרך, גם כשלא מתחשק.

זהו חינוך לאמונה – לדעת שלפעמים להמתין זו שליחות, ולפעמים לקום עכשיו זו פקודה אלוקית.
החיים הם כמו מסע במדבר, וה' שולח לנו "עננים" – איתותים, סימנים –
והשאלה היא: האם אנחנו קשובים?

🎺 חצוצרות הכסף – הצליל האלוקי

"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף… וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה"

חצוצרות מיוחדות עשויות כסף – משמשות לאותות מסע, קיבוץ, וגם למלחמה או שמחה.

• תקיעה אחת – רק הנשיאים נאספים.
• תרועה – המחנות יוצאים.
• תקיעה בלי תרועה – לקיבוץ העם.
• במלחמה – זיכרון לפני ה'!
• ובחג – החצוצרות על הקורבנות, כסמל לחיבור בין שמיים לארץ.

📘 מסר פנימי:

הענן – זו השכינה.
החצוצרות – זה הקול שמפעיל את הגוף הלאומי.
שניהם יחד מלמדים אותנו שחיים יהודיים הם חיי קשב:
לקול, לענן, לרמזים, לתזמון, לניגון…

🕯️שאלות לשולחן השבת:

• האם אני מסוגל לחנות – כשצריך?
• האם אני מוכן לזוז – כשמגיע הזמן, גם אם זה קשה?
• אילו חצוצרות יש בחיים שלי? מה מסמן לי את ה"קדימה!"?

שיהיה לך יום של קשב פנימי, אמונה, ונכונות לנוע עם הענן.