ח א וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃ ג וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְדוָ֖ד אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ד וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְדוָד֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃ ה וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ו קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִהַרְתָּ֖ אֹתָֽם׃ ז וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶעֱבִ֤ירוּ תַ֙עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ׃ ח וְלָֽקְחוּ֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֔ר וּמִנְחָת֔וֹ סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן וּפַר־שֵׁנִ֥י בֶן־בָּקָ֖ר תִּקַּ֥ח לְחַטָּֽאת׃ ט וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶֽת־כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ י וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יְדוָ֑ד וְסָמְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם׃ יא וְהֵנִיף֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־הַלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְדוָ֔ד מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת יְדוָֽד׃ יב וְהַלְוִיִּם֙ יִסְמְכ֣וּ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַפָּרִ֑ים וַ֠עֲשֵׂה אֶת־הָאֶחָ֨ד חַטָּ֜את וְאֶת־הָאֶחָ֤ד עֹלָה֙ לַֽידוָ֔ד לְכַפֵּ֖ר עַל־הַלְוִיִּֽם׃ יג וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽידוָֽד׃ יד וְהִבְדַּלְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם׃
במדבר פרק ח', פסוקים א–י״ד
🔥 פתיחה זוהרת: הדלקת המנורה
"בְּהַעֲלֹֽתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת…"
רש"י מפרש: "למה נאמרה פרשת המנורה סמוך לפרשת הנשיאים?"
כי כאשר ראה אהרן שאין לו חלק בחנוכת הנשיאים – נחלש דעתו.
אמר לו הקב"ה: שלך גדולה משלהם – שאתה מדליק ומיטיב את הנרות!
🔍 מה הפלא בהדלקת הנרות?
- הקרבנות זמניים – אך אור התורה ומצוותיה נצחיים.
- "בהעלתך" – לשון עלייה – שתהא הלהבה עולה מאליה, לא די רק להצית – צריך לעורר את הנשמה שתבער מעצמה!
🔄 מעבר לפעולת הטהרה: טקס הלויים
ה' מצווה את משה לטהר את שבט הלוי – לקראת כניסתם לעבודה הקודש.
🔧 הפעולות:
- הזיית מי חטאת
- תספורת על כל הגוף
- כביסת בגדים
- הקרבת שני פרים – לעולה ולחטאת
- סמיכה – גם של הלווים עצמם על הקרבנות, וגם של כל בני ישראל על הלווים
💡 מה עומק העניין?
- הלויים מייצגים את לב האומה – לב שמנקה את עצמו, מתמסר כליל, ומקבל את שליחותו.
- הם מוקרבים במקומם של הבכורים, תזכורת לנס הגדול של מכת בכורות – שהפך את עם ישראל לעם השייך לקודש.
📘 רעיון לפרשת השבוע:
כאשר אהרון רואה שהוא לא חלק מהתורמים או מקריבי הקרבנות, הוא מצטער – אבל הקב"ה מלמד אותו ואת כולנו:
"העיקר איננו מה ש'נראה גדול' – אלא מה שמקרב לבבות לאור"
ההדלקה היומית במנורה – סמל לאור תמידי, שקט, שמאיר כל פינה, גם כשאחרים כבר שכחו את הקרבן.
- איזה אור אני מדליק בבית?
- האם אני רק "מצית", או עוזר לנר לעלות מאליו?
- האם יש בי את הרצון להיות כמו הלווים – טהור, מוכן, ולב של העם?
