כט וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יִמְכֹּ֤ר בֵּית־מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד־תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ׃ ל וְאִ֣ם לֹֽא־יִגָּאֵ֗ל עַד־מְלֹ֣את לוֹ֮ שָׁנָ֣ה תְמִימָה֒ וְ֠קָם הַבַּ֨יִת אֲשֶׁר־בָּעִ֜יר אֲשֶׁר לא [לוֹ] חֹמָ֗ה לַצְּמִיתֻ֛ת לַקֹּנֶ֥ה אֹת֖וֹ לְדֹרֹתָ֑יו לֹ֥א יֵצֵ֖א בַּיֹּבֵֽל׃ לא וּבָתֵּ֣י הַחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין־לָהֶ֤ם חֹמָה֙ סָבִ֔יב עַל־שְׂדֵ֥ה הָאָ֖רֶץ יֵחָשֵׁ֑ב גְּאֻלָּה֙ תִּהְיֶה־לּ֔וֹ וּבַיֹּבֵ֖ל יֵצֵֽא׃ לב וְעָרֵי֙ הַלְוִיִּ֔ם בָּתֵּ֖י עָרֵ֣י אֲחֻזָּתָ֑ם גְּאֻלַּ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לַלְוִיִּֽם׃ לג וַאֲשֶׁ֤ר יִגְאַל֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְיָצָ֧א מִמְכַּר־בַּ֛יִת וְעִ֥יר אֲחֻזָּת֖וֹ בַּיֹּבֵ֑ל כִּ֣י בָתֵּ֞י עָרֵ֣י הַלְוִיִּ֗ם הִ֚וא אֲחֻזָּתָ֔ם בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ לד וּֽשְׂדֵ֛ה מִגְרַ֥שׁ עָרֵיהֶ֖ם לֹ֣א יִמָּכֵ֑ר כִּֽי־אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָ֛ם ה֖וּא לָהֶֽם׃ לה וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ לו אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃ לז אֶ֨ת־כַּסְפְּךָ֔ לֹֽא־תִתֵּ֥ן ל֖וֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ וּבְמַרְבִּ֖ית לֹא־תִתֵּ֥ן אָכְלֶֽךָ׃ לח אֲנִ֗י יְדוָד֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
❖ בתים מוקפים חומה – זמן קצר לגאולה
"ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, והייתה גאולתו עד תום שנת ממכרו…"
כשהמכירה היא בתוך עיר מוקפת חומה, התורה מקציבה שנה אחת בלבד לגאול את הבית.
אם לא נגאל – הבית לא יוצא ביובל!
יש כאן לימוד חשוב: יש הזדמנויות בחיים שחלון הזמן שלהן קצר – וצריך לפעול בזמן.
❖ ערי לוויים – נדל"ן שמור לנצח
הלווים – שבט שלא קיבל חלק ונחלה כשאר השבטים – מקבלים ערים מיוחדות, ואלו אינן נמכרות לצמיתות.
"גאולת עולם תהיה ללוויים… אחוזת עולם היא להם."
כך התורה דואגת למרכז רוחני קבוע בתוך עם ישראל, שאינו נמסר לרשות כלכלית רגילה.
❖ תמיכה באח שנפל – לא ריבית, אלא לב
"וכי ימוך אחיך… והחזקת בו… אל תיקח מאיתו נשך ותרבית."
העיקרון ברור: התורה אוסרת ריבית ודורשת מאיתנו לתמוך באחינו בעת דחק.
לא לעשוק, לא לנצל, לא "לעשות עליו סיבוב", אלא לקום לצידו – בממון, בלב, ובכבוד.
❖ המרחק בין קפיטליזם לקדושה
אם נקשיב רק לכלכלה – העני נשאר מאחור.
אבל התורה דורשת חברה שמבינה שהיא עם של חסד, לא של רווח.
זהו יסוד עצום של קדושת עם ישראל: ללוות מתוך אחווה, לתת בלי תנאים, ולהשיב אדם על רגליו.
❖ סוד הקבלה – בניין העיר הפנימית
עיר מוקפת חומה – היא גם משל לאדם שסגר את לבו, את דיבורו, את רגשותיו.
אם לא תיגאל תוך שנה – התקבע, ננעל.
כל עוד השערים פתוחים – התורה קוראת לנו: היכנס, תקן, פתח את הלב.
