כה כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו׃ כו וְאִ֕ישׁ כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ גֹּאֵ֑ל וְהִשִּׂ֣יגָה יָד֔וֹ וּמָצָ֖א כְּדֵ֥י גְאֻלָּתֽוֹ׃ כז וְחִשַּׁב֙ אֶת־שְׁנֵ֣י מִמְכָּר֔וֹ וְהֵשִׁיב֙ אֶת־הָ֣עֹדֵ֔ף לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר מָֽכַר־ל֑וֹ וְשָׁ֖ב לַאֲחֻזָּתֽוֹ׃ כח וְאִ֨ם לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה יָד֗וֹ דֵּי֮ הָשִׁ֣יב לוֹ֒ וְהָיָ֣ה מִמְכָּר֗וֹ בְּיַד֙ הַקֹּנֶ֣ה אֹת֔וֹ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיּוֹבֵ֑ל וְיָצָא֙ בַּיֹּבֵ֔ל וְשָׁ֖ב לַאֲחֻזָּתֽוֹ׃
❖ הנפילה הכלכלית – והיד המושטת לגאולה
"כי יָמוּךְ אחיך ומָכַר מאחֻזתו – ובא גואלו הקרוב אליו וגָאַל את ממכר אחיו."
התורה מתארת מציאות כואבת: אדם נאלץ למכור את שדהו – את נחלת אבותיו – בגלל עוני.
אבל מיד באה תקווה: לא להשאיר את הנפילה כך!
האחריות מוטלת על הקרובים – המשפחה, הקהילה – להציל, לתמוך, לגאול.
❖ גאולה עצמית – אם יכול
ואם אין לו גואל?
"והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו."
יש לאדם הזכות – אם הצליח להתאושש – לקנות חזרה את אחוזתו. התורה מורה כיצד לחשב, לפרוע, ולשוב אל הבית.
❖ ואם לא הצליח – לא לנצח
גם אם לא עלה בידו לגאול – לא אבד הסיכוי לתמיד:
"והיה ממכרו ביד הקונה עד שנת היובל, ויצא ביובל – ושב לאחוזתו."
היובל הוא ה-reset הגדול של התורה – תיקון חברתי עמוק שמחזיר כל אדם לשורש שלו, לכל משפחה את נחלתה.
❖ ערבות הדדית – ערך עליון
רש"י מדגיש: לא רק מצווה – אלא כבוד משפחה ומוסר אנושי בסיסי.
העולם לא יכול לעמוד כשכל אחד דואג רק לעצמו. התורה מבקשת ליצור חברה של גואלים – לא של נוטשים.
❖ רמז נסתר בקבלה
בחכמת הקבלה, ה"גואל" הוא גם משל לנשמה, שמתקנת את החומר – השדה – שהוא העולם.
השבת הרכוש היא גם רמז להשבת האדם למקומו הרוחני.
כפי שהנשמה נלקחת, כך יש להיגאל – ולשוב לשורשה.
