יד וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ טו בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכָּר־לָֽךְ׃ טז לְפִ֣י ׀ רֹ֣ב הַשָּׁנִ֗ים תַּרְבֶּה֙ מִקְנָת֔וֹ וּלְפִי֙ מְעֹ֣ט הַשָּׁנִ֔ים תַּמְעִ֖יט מִקְנָת֑וֹ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר תְּבוּאֹ֔ת ה֥וּא מֹכֵ֖ר לָֽךְ׃ יז וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְדֹוָ֖ד אֱלֹהֵיכֶֽם׃ יח וַעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח׃
אחרי שדיברה התורה על קדושת השמיטה והיובל, היא יורדת כעת לפרטי החיים הכלכליים של היחיד – מה קורה כשמוכרים וקונים קרקעות, וכיצד שומרים על הגינות.
❖ מכירה שאינה לנצח – מסחר מתוך אחריות
התורה פותחת:
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – אל תונו איש את אחיו."
המכירה כאן היא של שדה, של נכס, אך בניגוד למה שמוכר לנו – כאן מדובר במכירה זמנית בלבד. עד היובל, הנכס יוחזר לבעליו. ולכן, אין כאן עסקת נדל"ן רגילה – אלא השכרת שנות שימוש בקרקע.
התורה מדגישה: "במספר שני תבואות ימכר לך" – אתה לא קונה את הקרקע עצמה, אלא את מספר הקצירים עד היובל. אם נשארו הרבה שנים – תשלם יותר. אם מעט – תשלם פחות. זו שקיפות כלכלית קדומה ומדהימה.
❖ יושר במסחר – ערך אלוקי
"ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוהיך" – לא רק שמדובר באתיקה עסקית, אלא ביראת שמיים. כשאתה סוחר, תזכור: יש עין רואה ואוזן שומעת. גם אם הצד השני לא מבין – ה' מבין.
האזהרה על "אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ" מזכירה לנו שמדובר בשותפות פנימית בתוך העם – אנחנו לא אויבים כלכליים, אלא אחים. ובקרב אחים – לא מרמים.
❖ ברכה בארץ – מותנית בקיום החוקים
"ועשיתם את חוקותי… וישבתם על הארץ לבטח" – הביטחון הלאומי והכלכלי של עם ישראל תלוי באמונה ובשמירה על הצדק החברתי. לא חומות מגינות עלינו – אלא שמירת שמיטה, הימנעות מעושק, וקדושת היובל.
רק כאשר נמלא את החוקים האלוקיים – הארץ תיתן פירותיה, והחיים בה יהיו מלאים שלווה.
❖ מסר לימינו: מוסר כלכלי הוא חלק מהקדושה
בתקופה שבה הנדל"ן הפך להיות מוקד למרוץ, לספקולציה, ולתחרות – התורה קובעת עיקרון נצחי:
"הקרקע לא שלך לנצח. תזכור – היא שלי. ואתה רק שוכר."
כל עסקה, כל מחיר, כל שיחה עם שוכר או מוכר – היא הזדמנות לממש את יראת השם. לא פחות.
