ג א וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֧ר יְדוָ֛ד אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֥ר סִינָֽי׃ ב וְאֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת בְּֽנֵי־אַהֲרֹ֖ן הַבְּכ֣וֹר ׀ נָדָ֑ב וַאֲבִיה֕וּא אֶלְעָזָ֖ר וְאִיתָמָֽר׃ ג אֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַכֹּהֲנִ֖ים הַמְּשֻׁחִ֑ים אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א יָדָ֖ם לְכַהֵֽן׃ ד וַיָּ֣מָת נָדָ֣ב וַאֲבִיה֣וּא לִפְנֵ֣י יְדוָ֡ד בְּֽהַקְרִבָם֩ אֵ֨שׁ זָרָ֜ה לִפְנֵ֤י יְדוָד֙ בְּמִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֣וּ לָהֶ֑ם וַיְכַהֵ֤ן אֶלְעָזָר֙ וְאִ֣יתָמָ֔ר עַל־פְּנֵ֖י אַהֲרֹ֥ן אֲבִיהֶֽם׃ ה וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ו הַקְרֵב֙ אֶת־מַטֵּ֣ה לֵוִ֔י וְֽהַעֲמַדְתָּ֣ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֑ן וְשֵׁרְת֖וּ אֹתֽוֹ׃ ז וְשָׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְאֶת־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן׃ ח וְשָׁמְר֗וּ אֶֽת־כָּל־כְּלֵי֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן׃ ט וְנָתַתָּה֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו נְתוּנִ֨ם נְתוּנִ֥ם הֵ֙מָּה֙ ל֔וֹ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ י וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תִּפְקֹ֔ד וְשָׁמְר֖וּ אֶת־כְּהֻנָּתָ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃ יא וַיְדַבֵּ֥ר יְדוָ֖ד אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יב וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה לָקַ֣חְתִּי אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִתּוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל תַּ֧חַת כָּל־בְּכ֛וֹר פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם׃ יג כִּ֣י לִי֮ כָּל־בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כָל־בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם הִקְדַּ֨שְׁתִּי לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵאָדָ֖ם עַד־בְּהֵמָ֑ה לִ֥י יִהְי֖וּ אֲנִ֥י יְדוָֽד׃
במדבר פרק ג', פסוקים א–יג
🕯️ פתיחה: תולדות אהרון ומשה
- התורה פותחת במילים: "ואלה תולדות אהרון ומשה", אך מיד מוזכרים רק בני אהרון.
- מכאן לומדים חז"ל (סנהדרין יט): "כל המלמד בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".
📌 משה רבנו, שלימד את בני אהרון, נחשב כאביהם הרוחני!
🔥 סיפור נדב ואביהוא
- נדב ואביהוא הקריבו אש זרה ונהרגו, ללא בנים.
- נותרו רק אלעזר ואיתמר – ששירתו תחת אביהם אהרון.
👉 הסיפור מופיע שוב כאן כדי להדגיש את חשיבות ההקפדה בעבודת הקודש – וגם את המינוי המדויק של הלווים.
🧬 מינוי שבט לוי
הקב"ה מצווה על מינוי שבט לוי לשרת את אהרון ואת עבודת המשכן:
- הלווים ממונים לעזור לכהנים ולשאת את המשכן וכליו.
- הם שומרים על המשכן ועל מחנה ישראל – שלא יבוא "זר" ויחלל את הקודש.
- הלווים שייכים לאהרון ולמשכן – לא לעצמם ולא לעם.
🧠 מעניין: התורה חוזרת פעמיים על המילה "נתונים נתונים" – ללמדנו שהמסירה טוטאלית. כל כולו של הלוי מוקדש לעבודת ה'.
👶 תחת הבכורות – הלווים
במקום לקחת את הבכורים לעבודת ה' כפי שתכנן בתחילה, הקב"ה בוחר את שבט לוי להיות תחתם.
- הסיבה: ביום מכת בכורות במצרים – הקב"ה הקדיש את כל בכור לו.
- מאז – כל בכור בישראל שייך לקב"ה, אך הוא בחר במקומם את שבט לוי.
🔄 לכן גם עושים היום פדיון הבן – הבכור נפדה מהכהן, משום שהוא שייך לקב"ה עד שיוחלף.
💡 רעיונות למחשבה:
- עבודת הקודש אינה הפקר – יש לה גבולות, חוקים, תפקידים וסדרי קדימה.
- אין תפקידים מיותרים: גם מי שאינו כהן, כמו הלווים – תורם תרומה קריטית לקדושת העם.
- הקדושה נובעת לא ממעמד – אלא מהמסירות, מהשירות ומהשייכות לעם ולמשכן.
