פרשת בראשית – עלייה חמישית

יט וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃ כ וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃ כא וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃ כב וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃ כג וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃ כד כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃ כה וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃ כו וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְדוָֽד׃

העלייה החמישית מציגה את נביטת התרבות האנושית לצד העמקה בשבריה. לֶמֶךְ פורץ את דגם הזוגיות הראשוני: "וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים" (בראשית ד, יט). מצאצאי נשותיו קמים אבות המקצועות: "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" – יָבָל (בראשית ד, כ), "אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" – יוּבָל (בראשית ד, כא), ו"תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" – ראשית הטכנולוגיה המתכתית (בראשית ד, כב). לֶמֶךְ נושא שיר חריף על נקם והגנה, ואז חוזר הסיפור לבית אדם וחוה: "שֵׁת… כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל" (בראשית ד, כה), ומתוך השושלת החדשה יופיע "אֱנוֹשׁ" והדיון המסתורי ב"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית ד, כו).

תובנות מאירות עיניים

• שלושה עמודי תרבות: רועים ונדודים, מוזיקה ואמנות, ומתכת ותעשייה. שלושתם צומחים מצאצאי לֶמֶךְ, ומלמדים שהיצירה האנושית נולדת גם בצל קנאה ופציעה. התרבות מופיעה לא בגן עדן אלא בעולם הסדוק שלאחריו.
• שירת לֶמֶךְ כמראה חברתית: דבריו "עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי… כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי" (בראשית ד, כג) נקראים כשיר גאווה על הסלמה בנקם – "וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד, כד). רעיון פרשני: זהו אנטי־מזמור לשירו של הבל – במקום קרבן מן המובחר יש התרברבות בכוח; התרבות בלי אתיקה מדרדרת לאלימות.
• "וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן נַעֲמָה" (בראשית ד, כב): הבלטה נדירה של אחות בתוך רשימת יוחסין. רעיון מדרשי רווח מזהה בה דמות מפתח, אך הכתוב עצמו מותיר פתח לשאלת תרומתה. עצם הזכרתה מדגישה שגם קולות סמויים נושאים משמעות בהיסטוריה המקראית.
• תיקון קו הדם: לידת שֵׁת מצוירת כהקמה מחדש – "כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר" (בראשית ד, כה). רעיון פרשני: במקום תרבות נקם צומחת שושלת שמזמינה בניין של קריאה בשם ה'.
• "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' " (בראשית ד, כו): שתי דרכים ידועות בפרשנות – יש שרואים כאן התחלה של תפילה ציבורית וקריאה בשם ה', ויש הרואים לשון חילול, שהחלו לקרוא לבני אדם או לאלילים בשם ה'. שתי הקריאות מציבות צומת: האם התרבות מתעלה לפולחן טהור או מדרדרת להחלפת ערכים.
• בין חידוש לאחריות: הופעת האוהל, הנגינה והמתכת מזמינה שאלה מוסרית קבועה – האם הידע ישרת חיים או כוח. כבר כאן התורה מציירת פרדוקס: פריחה טכנולוגית לצד התעצמות האלימות. זהו שיעור מוקדם בשילוב חכמה עם תיקון המידות.

העלייה החמישית קוראת לנו להעריץ את ברק היצירתיות האנושית מבלי לעצום עין מפניה המוסרית. בין יָבָל ויוּבָל לתּוּבַל קַיִן, בין שירת לֶמֶךְ לקריאת שֵׁת – מונחת הבחירה אם להפוך את הכישרון לכלי בניין או לכלי נשק.