לט וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ׃ מ וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף׃ מא וַֽתַּעֲנ֣וּ ׀ וַתֹּאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֮ לַֽידוָד֒ אֲנַ֤חְנוּ נַעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ יְדוָ֣ד אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת־כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּ֔וֹ וַתָּהִ֖ינוּ לַעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה׃ מב וַיֹּ֨אמֶר יְדוָ֜ד אֵלַ֗י אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ וְלֹא־תִלָּ֣חֲמ֔וּ כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּֽגְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃ מג וָאֲדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּמְרוּ֙ אֶת־פִּ֣י יְדוָ֔ד וַתָּזִ֖דוּ וַתַּעֲל֥וּ הָהָֽרָה׃ מד וַיֵּצֵ֨א הָאֱמֹרִ֜י הַיֹּשֵׁ֨ב בָּהָ֤ר הַהוּא֙ לִקְרַאתְכֶ֔ם וַיִּרְדְּפ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ינָה הַדְּבֹרִ֑ים וַֽיַּכְּת֥וּ אֶתְכֶ֛ם בְּשֵׂעִ֖יר עַד־חָרְמָֽה׃ מה וַתָּשֻׁ֥בוּ וַתִּבְכּ֖וּ לִפְנֵ֣י יְדוָ֑ד וְלֹֽא־שָׁמַ֤ע יְדוָד֙ בְּקֹ֣לְכֶ֔ם וְלֹ֥א הֶאֱזִ֖ין אֲלֵיכֶֽם׃ מו וַתֵּשְׁב֥וּ בְקָדֵ֖שׁ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים כַּיָּמִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּֽם׃ ב
א וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֙רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְדוָ֖ד אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת־הַר־שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
העלייה הזו פותחת באחת הנקודות הכואבות ביותר במסע המדבר. בני ישראל עומדים על סף הכניסה לארץ, אך בעקבות חטא המרגלים הם נענשים ואינם רשאים להיכנס. ואז בא הרגע שבו הם מתעוררים – אך מאוחר מדי. "חָטָאנוּ לַידוָד" הם אומרים, ומנסים לתקן את הטעות ביוזמה עצמית: עולים להילחם על הארץ.
אך התשובה האלוקית חד משמעית: "לֹא תַעֲלוּ… כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם". אין להיאחז באשליית תיקון דרך פעולה עצמאית שאין לה גיבוי של רצון ה'. התוצאה קשה – הם מוכים על ידי האמורי, והחזרה על העוון מולידה בכי שאינו נענה: "וְלֹא שָׁמַע יְדוָד בְּקֹלְכֶם".
בסיום, הם יושבים בקָדֵש "יָמִים רַבִּים", מעין עצירה ממושכת בזמן ובתודעה – קיפאון של תהליך שהוחמצה בו ההזדמנות.
רעיון לחיים: לפעמים, גם הכוונה הטובה – אם אינה מתואמת עם העיתוי והדרך הנכונה – עלולה להוביל לכישלון. לא כל "חזרה בתשובה" מתקבלת ברגע שאנחנו מחליטים, אלא כשהיא פוגשת את רצון ה' באמת. אין דרך לתקן את העבר בלי להקשיב, בלי צניעות, ובלי להיות מוכנים לחכות לרגע הנכון.
חיזוק ליום: הכוח הפנימי של אדם איננו ביכולת "לכפות" שינוי, אלא ביכולת להכיר במגבלות, לשוב באמת, ולחכות להזדמנות הבאה מתוך אמונה. גם אם דלת אחת נסגרה – תמיד אפשר לבנות דלת אחרת, בתנאי שהיא נבנית על אמת.
